יוליסס זו יצירה מסובכת. לא רק כי היא מסובכת לקריאה, אלא גם, כי היא עוסקת במסובכות. לכאורה אין פשוט מזה, יום בחייו של אדם רגיל. אין בו שום דבר שמייחד אותו מאיתנו לדעתי בלום אינו מייצג אדם רגיל, בוודאי שלא אירי רגיל וגם לא יהודי רגיל, לא בצורת החשיבה שלו ולא בגישתו לבני אדם בכלל ולנשים בפרט ובמיוחד לאשתו. אני לא חושב שג'ויס ניסה לתאר חיים רגילים, אני חושב שהוא יצר את בלום ואת יוליסס כדי להכין מצע ראוי להעלות את הקלידוסקופ המרהיב של אישיותו שלו. רגיל: לא עשיר, לא עני, לא נסיך ולא משרת. גר בבית רגיל, בפרבר רגיל, קשיי פרנסה רגילים, פחדים רגילים, תקוות רגילות, אכזבות רגילות, חברים רגילים, מחרבן רגיל...לא רגיל: ידע עצום, רצף תודעתי, מוצא לא ברור, ספק יהודי, אב מתאבד, תשוקה אובססיבית עד כדי אוננות בפרהסיה, אינו משתלב באף חבורה, מתירנות (כמעט סרסור) לנאפופי אשתו... אלה שייכים למסובכות אני לא רואה את ההבדל, כל אדם הוא קצת מסובך אבל כאן מתואר אדם בעל מסובכויות בלתי רגילות. וכך גם אין שום דבר שמייחד את עלילותיו באותו יום שמסופר עליו. לנקודה הזו אני מסכים. לאדם הבלתי רגיל הזה בלום קורים באותו יום דברים רגילים למדי. עלייתו השמימה של בלום במרכבת אש, לדוגמא, זה דבר רגיל למדי? איזה שמים ואיזה מרכבת אש, זו רק מטפורצ'קלה. פסך הכל הצילו אותו (קנינגהאם ומרכבתו בעלת כוח סוס מקרטע אחד) מקטטה, שלפחות חצי ממשתתפיה היו שיכורים, דבר רגיל לחלוטין, לפחות במאורת שיכורים ידועה לשימצה כמו דבלין לעת ערב. מתוך כוונה אתה מדגים כאן את דברי על אחת הדרכים שנקטנו להתמודד עם המורכבות?אפשר לפתור את המסובכות הזו, בטענה שגו'יס, בגאוניותו או באיוולתו, מסבך דברים פשוטים - כלומר, לייחס את המסובכות לצורת הביטוי של יוליסס. יש ממש בפתרון שכזה. אבל אפשר גם להבין את יוליסס שהוא מראה לנו שהפשטות שאנו מתייחסים ליום-יומי, היא מראית עין, אולי נוחות מסויימת, אולי, הכרח להתמודדות המעשית עם החיים. אך בשעה שאיננו עסוקים בהתמודדות ישירה עם החיים וכך אפשר לראות את הסיטואציה בה אדם קורא ספר, יוליסס מציע שנבחן את הדברים בתשומת לב. וכשבוחנים את הדברים בתשומת לב, מתגלה המסובכות.
בכך, למסובכות של יוליסס שני צדדים, המסופר מסובך וצורת הסיפור מסובכת. כמובן שיוליסס גם קושר בין השניים, מה שמעצים את המסובכות עוד יותר. אין משהו מקורי בכך, יש הרבה יצירות שנכתבו לפני ואחרי יוליסס שעושות את זה. יוליסס עושה את זה יותר בתוקף ולוקח את זה הכי רחוק. יש לך דוגמא לכך שהוא לוקח את זה רחוק? לדוגמא, המונולוג של מולי. כן, נכון, אתה צודק. בעצם גם המחזה הסוריאליסטי בקירקי, וגם פרק הכותרות הצעקניות במערכת העיתון, וגם הכתיבה בחיקוי הסגנונות הספרותיים השונים של גדולי הספרות האנגלית. (אני מגמגם מהזיכרון כי אין לי כאן את הספר..) בעצם יש הרבה דוגמאות להליכה הזו מעבר.
זה שג'ויס נורא אינטלקטואלי ויודע טונות של דברים שאני לא, זה נכון, אבל להשתמש בידע הזה "נגדי" כדי לכתוב דברים שאני לא אבין, זה טריק מפוקפק. אני מרגיש שזו לא קרה כאן ומכל מקום זו איננה כוונת המחבר, כי לו היתה זו כוונתו - הספר היה נכשל כישלון חרוץ במבחן הפלצנות. והספר בהחלט לא פלצני.
מכאן נובע שהספר מעורר תיסכול מסוג אחר ואני מתוסכל מכך שלא הצלחתי להניח את האצבע בדיוק על שורש התיסכול האחר הזה. לפני כמה ימים אמרת, שאתה בוחן את הדברים לפי הנעימות שהם גורמים לך. ייתכן שהתסכול שאתה מדבר עליו קשור לחוסר יכולת להכירע לגבי יוליסס לפי קריטריון כזה (או אחר).
אותו חלק שבנו, שמעדיף את הפשטות מתוך נוחות, יחוש שלא בנוח מהכפייה של יוליסס לבחון את המסובכות, ויחפש להבין את יוליסס בפשטות. יש לנו כאן בבלוג, תעוד נפלא של הניסיונות האלה, לצד אכזבות מנסיונות שכשלו. אם זו לא העדפת הפשטות, אלא תחושת הכרח, אז הכפייה של יוליסס לבחון את המסובכות, מתפרשת כאיום. וכשיש איום, אז יש מלחמה, גם אם היא סמוייה. מטבע הדברים, למלחמות סמויות אין תעוד גלוי. את קיומן אפשר להסיק רק בניתוח הדברים הנאמרים והדברים שלא נאמרים. מי שמתאים לו, יראה זאת, מי שלא מתאים לו, יטען, במידה רבה של צדק, שמדובר בהזיות של המנתח.
לא זכורה לי עוד יצירה, שמאתגרת עד כדי כך את ההכרה, לעיתים עושה לה לא נעים, לעיתים אף מאיימת עליה ומשבשת אותה. זה בעיקר מה שעושה את יוליסס קשה לקריאה. חווינו יחד ולחוד את הקושי הזה. זה גם מסביר מדוע רק מעטים התמודדו עם קריאת יוליסס. אנחנו שייכים למיעוט הזה.
לקרא את יוליסס היה נסיון מרתק. הקריאה המשותפת היתה נסיון מרתק.
עכשיו צריך לנוח!
יפה. תודה אלי
אכן יצירה מסובכת ונסיונות פתלתלים להבנתה. האם היתה "מלחמה" על הנסיון להבינה? לא חושבת. ההתמודדות עם המורכבות העלתה בכל אחד את המקומות האישיים הקשים שלו ואיפשרה להתבונן בהם (או לא) תלוי בבחירה של כל אחד ברגע נתון לאורך הדרך."המלחמה" מתייחסת רק לסוג מסויים של מאמץ לפרש את יוליסס בפשטות.
ואולי בכלל יוליסס רוצה לומר לנו שהחיים בעצם פשוטים וזה רק אנחנו שמסבכים אותם ללא הרף במורכבות שלנו עצמנו? אולי. לו היינו לוקחים יצירה כמו יונתן הקטן וחובטים בה שמונה חודשים, הייתי מאמץ ללא היסוס את דברייך אלה. אבל, אני לא מוצא דרך לומר על יוליסס, שזו יצירה פשוטה.
אני מסכימה שזה היה נסיון מרתק ואני מודה לך על האפשרות שנתת לי להשתתף בנסיון הזה, ועל כל השאר.
זה כולנו, אליס, עין, אפי ואני.
סיכום קצר (אפיפנס)
לצערי קשה לי לסכם את יוליסס. אני זוכר אותו כפרגמנטים בודדים שלא מתקשרים אצלי לשום דבר רציף שאוכל לתאר אותו בכמה משפטים ולהפיק ממנו תובנה מעניינת.
מוזר, כי מן הסתם מעולם לא השקעתי כל כך הרבה בספר אחד. בדרך כלל אני גומר תוך כמה ימים כל ספר ולא משנה כמה ארוך הוא יהיה. אם אני נתקע עם ספר יותר משבוע אני זונח אותו לאנחות, וכשאני מסיים, אני זוכר ממנו יותר.
אבל זה יהיה לא נכון להגיד שאני לא זוכר כלום מיוליסס. אני חושב שאני זוכר ממנו די הרבה, אבל הזיכרון מפותל ומורכב, ובעיקר לא רציף. המבחן האמיתי הוא מבחן הזמן, אם בעוד עשר שנים אזכור ממנו כמה דברים , כשם שאני זוכר קטעים מ- "הכבוד האבוד של קתרינה בלום" או "שדים" , שאותם קראתי לפני שנים רבות.
בעצם, זה לא נכון - קודם כל כי ברבות השנים הזיכרון שלי מתעמעם לו חרישית ואין דינם של ספרים שקראתי בבחרותי כדינם של ספרים לעת זקנה, ובמה חטא יוליסס שזכיתי לקראו רק בערוב ימי?
ובנוסף – יוליסס איננו רומן עלילתי וקשה יותר לזכור דברים מתוך ספר כשאין עלילה מרתקת המדביקה את חלקי הספר ועוזרת מאוד למלאכת הזיכרון. שעלילה מסודרת ומובהקת מאפשרת לזכור, זו הבחנה מאוד מעניינת. אם כך, אולי יוליסס לא נועד לזכירה, אלא למשהו אחר. אולי השפעה, כמו שאתה כותב בהמשך.
אז מהו מבחנו האמיתי של יוליסס? אולי מבחן ההשפעה, האם השתנה משהו באופן שבו אני קורא? באופן שבו אני רואה דברים? ללא ספק זו הייתה חווית קריאה ייחודית, גם משום שהיא נמשכה למעלה משמונה חודשים וגם בגלל אופי הספר שבו עסקנו. חוויות ייחודיות דינן שיש להן משמעות. זו כמעט טאוטולוגיה. אבל לא תמיד רואים את המשמעות מייד.
כלומר, לא משנה מאיזה כיוון אני מסתכל על יוליסס, מכיוון מבחן הזיכרון או מכיוון מבחן ההשפעה, בשני המקרים נובעת אותה מסקנה - מוקדם לי לסכם.
אני מרגיש כמו אדם שהתבונן בתמונה אבסטרקטית במוזיאון במשך זמן רב ופנה ללכת. הוא נושא את התמונה במוחו, היא ממלאת אותו, מסנוורת כמעט. ייקח זמן עד שפרטיה החדים של התמונה יטשטשו מעט, התמונה תיראה באור מתאים ורק אז אפשר יהיה להעריך אותה כערכה.
הטשטוש עוזר למיקוד J
ויש לי הרגשה שגם אז, כשהתמונה תתמקד לי, זה יהיה בעיקר מיקוד בעל ערך אישי מאוד.
כלומר במובן מסוים, יוליסס הוא ספר חסין ביקורת, כי בבקרך אותו נמצאת מבקר את חולשותיך שלך זה נכון לכל ביקורת שהיא, לא רק ביקורת על יוליסס. שנאמר, הפוסל, במומו פוסל. אולי כל הפוסל במומו פוסל אבל הנקודה שניסיתי להעלות היא שיש המוני ספרים שלאין שיעור קל יותר לפסלם בלי לחשוף את מומי פוסליהם על פי נקודה זאת, יש הגיון בבחירה של יוליסס בתור הספר הטוב בכל הזמנים לא מסכים. לא ייתכן שבגלל פחד מחשיפת מומיך שלך תתן לתלמיד ציון מעולה. המבקרים מתבקשים כאן לא להסס ולשים גם את עצמם על שולחן המנתחים. תקרא את ביקורותיהם, ייתכן ולפחות חלקם עושים זאת. בעצם, אתה לא צריך ללכת רחוק, גם כאן, בבלוג הזה, אפילו בחלק מביקורותיך שלך, תמצא דיווח וניתוח של ההתמודדות האישית. מעניין. אולי זו הסיבה שמבקרי הספרות כשלו בניסיונם למצוא בו פגם ונהגו בנוסח המימרה - אם אינך יכול לנצח אותו, הכתר אותו בתור הספר הטוב ביותר בכל הזמנים.
הדבר הראשון שעלה לי כשקראתי את דבריך, היה הדחקה. כאילו שאתה מסרב בתוקף להביא את ההבנות המסכמות שלך. אתה גם מביא את הצידוקים ההגיוניים שלך שמסבירים איך ומה לא הפנמת מהספר.
לחווייה עוצמתית יש את האפקט הזה. חווייה שהיא מטלטלת ומרעידה את העולם המוכר של הבנת הספרות, אולי אפילו של הבנת החיים.
אני מאוד מקווה שאהיה בסביבה אם וכאשר יעלו הסיכומים שלך לספר כי אשמח להיות חלק מהבנת ההשפעה ומשמעויותיה.
אני מבקשת להודות לך על הסובלנות והעניין שגילית ברעיונות שהבאתי ועל השותפות. 
על אף שאמרת שקשה לך לסכם את יוליסס, הבאת כאן דברי סיכום מעניינים. במיוחד מרשימה ההבחנה בין זיכרון להשפעה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
