סיירת יוליסס

צלצולי פעמונים, אזכורי תאריכים ותאור מסלולים מציינים את הזמן והמקום, משחקים לפעמים במחבואים ולפעמים בתוספת עם העולם הממשי, שנמצא בקווי המסגרת של העלילה, היכן שלהתרחשויות המסופרות יש קו ליניארי וסיבתי. כשהסיפור נסוג/מתקדם/עובר מההתרחשות החיצונית לזו הפנימית 'ישויות' הזמן והמרחב מתרחבות או מתפוגגות והמפרט או, אם תרצו, המבנה המפואר של לוח זמנים ומיקומים גיאוגרפיים מתמוסס לתוכה ומגבלות וגבולות הזמן והמרחב משמשים רק כמראי מקום.

על פני השטח מעט מאד קורה. הדמות המתוארת משוטטת ברחובות דבלין, פוגשת מכרים, מנהלת שיחות בחלקן משעממות, נוכחת בלווייה או אוכלת צהריים בפאב. הדיאלוגים אינם רציפים והעלילה איטית עד כדי עמידה במקום לרגעים. מתחת לפני השטח, לעומת זאת, אחוזה אנרגיה עזה, מרק רותח מבעבע, על סף גלישה או גוזל הדוחק בקליפה, מנקר במקורו את הקרום השומר עליו. אנרגיה רב-מימדית, שנמצאת מאחורי המשטח של זמנים, מקומות ומראה ממשי. הטכניקה הסיפורית המפיקה תועלת, כאילו ללא התערבות הסופר, אלא בדרך של העברה ישירה למחשבות הפנימיות ביותר של הנפשות הפועלות, מאפשרת לנו להתמקם שוב ושוב בסיפור, לגשר בין ההתנהלות שעל פני השטח לבין הנפש האנושית ולהתייחס לספר כאל 'פסיכולוגיסטי' יותר מאשר עלילתי. לא הייתי אומר יותר, אלא גם וגם . שני הצדדים מוגשים בצורה מפותלת וקשה לזיכרון, גישה כזו אולי מקובלת ורואיה לצד הפסיכולוגי , אבל היא מכבידה ומקשה על הצד העלילתי. סיפור שמנסה להציג את עולמם הפנימי של דמויותיו צריך להתאים עצמו לחוסר הרצף ולחוסר הסדר ולחוסר השיטתי שמאפיין את רחשי תת ההכרה ואת הבלתי צפיות של נדידותיה. התאמה או השתלבות או הסתגלות לרצף סיפורי כזה מחייב טכניקות סיפוריות שונות וכפועל יוצא מאלה צריך לנטוש את הסידור העלילתי המסורתי.

ביוליסס אין עלילה במובן המקובל של סידור קווי ונסיבתי של האירועים, והפרקים לא בהכרח הולכים בהתאם ללוח זמנים מסודר ועקבי, לפחות עד פרק אאולוס, שבו הזמן זז קדימה והקורא מקבל על מגש של כסף לוח זמנים עקבי, יומיומי, ששוב משרת כמסגרת  לתוכה אורג ג'ויס את המארג הנפשי.

בעולם הג'ויסיאני החוץ ארוג להפליא במצבים נפשיים, בדרך בלתי נפרדת, כך שאם ננסה להתיר או לפרום אחד מהחוטים, נשאר עם בגד שהקשר שלו לצורתו המקורית הוא מקרי בהחלט ולחלוטין לא לביש. אין אפשרות להבין או להכיל את יוליסס אלא על-ידי הפעלת זכרון, פנטזיות, חלומות והזיות ודמיון עשיר. או נכון יותר, האפשרות קיימת, אבל אם לא נפעיל כמה וכמה מחושים נמצא עצמנו בצד המפסיד בכל הקשור לחוויה בקריאת הספר. אם נשים בצד או לא נפעיל או נתעלם מהרבדים הנפשיים, לא רק אלה של הנפשות הפועלות אלא גם אלה המופעלים אצלנו תוך כדי הקריאה, נצא מופסדים.

מאוד מסכימה עם פסקת הסיום שלך ותודה על שהסכמת לשתף אותי בתהליך המרתק של הקריאה יחד.

אכן מצוין. תודה עין!

כן. כמו שנצא מופסדים אם נתעלם מרבדים נוספים