כזכור לכם, במקביל לקריאה שלנו ביוליסס, עסקתי בקריאת פרוייקט הפסאז'ים של בנימין. אמרתי שהקשיים שלנו בקריאת יוליסס הם כאין וכאפס לעומת הקושי לקרא את פרוייקט הפסאז'ים. לקשיי קריאה יכולות להיות סיבות רבות וכולן רלוונטיות לשני הטקסטים האלה. הטקסטים נכתבו בתקופה אחרת, במקום אחר, בתרבות שונה מזו שלנו. הידע של כותבי הטקסטים שבא לידי ביטוי בטקסטים עצום ושונה משלנו, עולמו הרוחני של הכותב, שונה משלנו וכד'. אבל יש עוד גורם לקושי, שעליו אני רוצה להתעכב. קראנו לכך מילוי פערים.
לכאורה, המאמץ העיקרי שלי להתמודד עם עניין הקושי בקריאה, היה כפול, שני טקסטים שבמהותם שונים זה מזה. זה יצירת אמנות שכבר גמרו עליה את ההלל והאחר, טקסט שעד היום אפילו לא הוגדר טיבו, בוודאי שלא איכותו. לכאורה, המאמץ הכפול נראה קשה יותר, אך לי הוא דווקא עזר. זה איפשר לי לעסוק בהכללת אי-ההבנה ולא להתעסק במקרה פרטי של אי-הבנת טקסט מסויים. לכאורה גם ההתמודדות עם הקריאה המשותפת, זו שעשינו כאן, היא התמודדות מיותרת כשכל מה שמבקשים זה להבין טקסט. אך גם כאן, זה פותח דרך להבחין בין אי-הבנה אישית , שמן הסתם תלויית נסיבות אישיות (אני טיפש, אני בור, הוא גאון, הוא חכם), לבין אי-הבנה שהיא מעבר לעניין אישי.
בכל טקסט שהוא, יש פערים. כשהפערים מתמלאים כלאחר יד, איננו שמים לב אליהם. הם לא גורם לקושי בקריאה. טקסט קשה לקריאה הוא טקסט שיש בו פערים שקשה למלא, או שלא נמצא במה למלא אותו. וכמובן, שככל שיש בטקסט יותר פערים שקשה למלא, כך הוא יותר קשה לקריאה.
פערי התרבות והידע ביננו לבין ג'ויס, הם לא קושי ממשי בקריאה, הדרך להתגבר על כך ידועה וברורה, ללמוד (אני לא מקל ראש במאמץ הנדרש לכך). וכשנזקקנו לכך, עשינו זאת (בעזרתה של וויקיפדיה הקדושה תתברך לעולם ועד) ובסיכומו של דבר, נראה לי שיכלנו לוותר על הידע הזה. לא הוא היווה את הקושי הממשי לקרא את יוליסס. מכאן שגם, לא זה הקושי הממשי לקרא את פרוייקט הפסאז'ים, על אף שבפסאז'ים, הפער מן הסוג הזה, עוד יותר עצום מאשר ביוליסס.
הקושי הממשי שחווינו ביוליסס, הוא מסוג שונה. בפסאז'ים סוג הקושי הזה בוטה יותר, קיצוני יותר. הבוטות והקיצוניות מחריפים את האי-מובן, מקשים יותר על ההבנה, אבל לצד זאת, הם מקלים על איפיון הסוג.
מעבר לפערים השיגרתיים, אלה שמקורם במרחק זמן והיקף ידע (ובמסגרת אלה, מדובר בטקסט באנגלית שתורגם מגרמנית), הפרוייקט מורכב מאלפי קטעים שהקשר ביניהם לא ברור. אין שום הסבר בגוף הטקסט שקושר בין הקטעים השונים זה לזה, לא מבחינה סיפורית ולא מבחינה עיונית. על פי זאת, יש פער בין הקטעים השונים. בהחלט אפשר למצא קשרים אסוציאטיביים בין הקטעים השונים, אך הקושי בקריאה מעיד, שבקשרים אסוציאטיביים, אין די כדי לעשות טקסט למובן. ומכאן, אסוציאציות לא ממלאות פערים מן הסוג הזה. הן לא תורמות להבנה במובן שבו אנו עוסקים כרגע. את הקושי הזה, אנו מכירים ביוליסס, כאשר פסקה לא התחברה עם קודמתה. או קטע, שלא התחבר עם קודמו. היו מלא כאלה. מעברים שניראים שרירותיים. וזה אומר, שהם גם לא מקובלים והם גם לא מנומקים בטקסט, אפילו אם קיים קשר אסוציאטיבי ביניהם. לא די בפערים בין הקטעים בפסאז'ים, הקטעים עצמם מלאים בפערים וכאן הכוונה, שקטע לא עומד בפני עצמו - הוא לא מתחיל עניין, מפתח וסוגר אותו נרטיבית או לוגית, אלא הם קטועים. גם את זה אנו מכירים היטב מיוליסס. לפחות דבר אחד נחסך מפרוייקט הפסאז'ים, המעברים הלא מנומקים מסגנון לסגנון. לא שאין מעברים כאלה, אך המעברים הסגנוניים מוצדקים מאליהם (רוב הקטעים הם ציטוטים ישירים ממקורות שונים מסוגים שונים. מכאן, ברור שסגנונם יהיה שונה).
כך, שאפשר למקד יותר את המובן של קושי בקריאה שבו אנו עוסקים כרגע - התנהלות לא מנומקת/מוצדקת של הטקסט. שוב, התנהלות לא מנומקת ברמה זו או אחרת, בהיקף זה או אחר, נמצא כמעט בכל טקסט שהוא, הבעייתיות שמדובר בה, היא יחסית.
ההבחנה הראשונה שלי לגבי הבעייתיות של פרוייקט הפסאז'ים היא זיהויה כצורנית בעיקרה. כאשר טקסט כתוב בסגנון מסויים, ז'אנר מסויים, מתודה מסויימת, הוא מתנהל באופן ברור וידוע. הפערים שבו מתמלאים כשיגרה על פי מוסכמות ונסיון. לו היינו יודעים לשייך את פרוייקט הפסאז'ים לגישה מסויימת של כתיבה, הבעייה היתה מתפוגגת. הבעיה היא שהפרוייקט ערוך בגישה לא מוכרת. על פי האינטואיציה שלי, לרגע לא סברתי שבנימין המציא דבר מה יש מאין ומה שחיפשתי, זה הגיון צורני קיים שיסביר גישה משונה זו. כאשר משונה, מובן כאן כחסר שיוך ז'אנרי, או מתודי. בין מאמריו השונים של בנימין, יש אחד שדן בסיפורים. כלומר, בז'אנר מסויים, בצורה ספרותית מסויימת.
במאמר זה בנימין אומר, שמאפיין את הסיפורים שהתנהלותם לא מוסברת. ברומן, האירועים השונים מסבירים זה את זה, ההתנהלות העלילתית מנומקת מתחילתה ועד לסופו של הרומן שהוא פיתרון כלשהו. ספר הסטוריה, עיקרו מסביר את האירועים השונים, כלומר מספק להם הגיון סיבתי. אירוע אחד הוא סיבתו של האירוע שבא אחריו. ואילו בסיפורים, האפיזודות השונות קשורות ביניהן באופן קלוש, אם בכלל. האפיזודות עצמן, מתחילות כאילו סתם וסיומן הוא סימן שאלה, שלאחריו באה האפיזודה הבאה, לפעמים עם דברי קישור מלאכותיים. מה שמעניין כאן, זה לא אם בנימין צודק או טועה בהבחנות שהוא עושה, אלא זה שהוא טוען שז'אנר מסויים הוא מיסגרת לטקסטים שההתנהלות שלהם לא מנומקת. כלומר, שיתכן הגיון בחוסר ההנמקה בטקסטים מסויימים. הסיבה לחוסר ההנמקה פחות מעניינת בעיני, מעניינת יותר התוצאה שבנימין מייחס לחוסר בהנמקה. לדבריו היא משאירה לקורא את האפשרות לנמק את ההתנהלות וזה אומר, להבין את הטקסט על פי הבנתו.
מכאן אני גוזר, שעל פי בנימין, טקסט שהתנהלותו לא מנומקת, משאיר את ההנמקה בידי הקורא.
אם כך, על אף שבנימין לא אומר זאת במפורש, ההתנהלות הלא מנומקת של פרוייקט הפסאז'ים, שהיא הקושי העיקרי להבין את פרוייקט הפסאז'ים, משאיר לקורא את האפשרות לנמק את הלא מובן.
אם כך, הקורא יכל לגשת לפרוייקט הפסאז'ים, משוחרר מחובה להגיע למה בנימין התכוון, או מחובה להגיע לאיזו אמת שפנימית לטקסט ולהתמקד בהבנתו שלו את הפרוייקט, על פי הגיונו ועל פי נסיונו. המבוקש, אינו משהו פנימי לטקסט, אלא דבר מה חיצוני, שעל הקורא לספק. קיומם של הפערים, הוא שמקנה לקורא את הרשות (והחובה?) להשלימם. (בהיבט אחר, גם הבנה זו חיצונית לפרוייקט הפסאז'ים, היא הרי יובאה ממאמר אחר של בנימין).
בכך, מה שהיה קודם קושי ממשי, מחסום בעייתי למעבר, הופך להיות משימה שיש למלא, בתנאי שהקורא מוכן לקבל על עצמו את התפקיד של ממלא הפערים.
אין בידנו מאמר של ג'ויס, בדומה למאמר של בנימין, שאפשר לשאוב ממנו הבנה דומה לגבי יוליסס. אבל די אם נכיר בכך שיוליסס זה לא רומן, במובן שבנימין מדבר על רומן, כלומר, ספר שהתנהלותו מנומקת מתחילתה ועד סופה על ידי הטקסט עצמו, כדי לתפוס את עצמנו הקוראים, כמי שמוטל עליהם להשלים את הפערים.
מעניין. ביוליסס מילוי הפערים היה הכרחי בכדי ליצור הבנה שלמה יותר. כך היה לאורך הפרקים וכך קורה גם עכשיו. מילוי פערים הוא תלוי תרבות, ידע קודם והבנות אישיות שכבר נרכשו ע"י הממלא וזה מה שאנחנו עושים בנסיון להבין את הספר כולו. ולמרות זאת היו ביוליסס מספיק הצדקות והנמקות שעזרו לנו לקבל תמונה שלמה יותר.
בכל מקרה, אין סיטואציה במציאות או המתוארת בספרות שמספקת את כל ההצדקות המנומקות מתוך עצמה. לעולם ידרש מילוי פערים מסויים שיהיה חיצוני לה.
בקשר לבנימין, אין לי מה להוסיף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
