באופן אישי אני מעדיפה התנהלות של בלוג על פני זו של פורומים. אני אוהבת את הפריצות הצבעוניות ואת האפשרות לקרוא הכל ברצף. כשהיה לי מה להגיד, המשכתי לומר אותו גם כשהיה צבוע בכחול וגם אם היה צבע אחר בין הפסקאות. גמני כמו קוראת וחבתיה מעדיף את הצבעוניות והרצף.
פורומים זה מצוין לפוסטים ושרשרת דגובות, כשבדרך כלל אין קשר בין עץ (או שירשור בפי אוהבי פרוקי הרגלים) אחד למישנהו.
כאן ניסינו ליצור משהו, שגם צורנית ייראה כמין ספר גמרא שפירושי אונקלוס ורשי מעטרים אותו מלפניו ומצצדיו ומאחוריו זהו העומד אחת שתיים שלוש. מאוד אהבתי את החזיונות האור קוליים הללו שיצרנו. נכון שלקראת הסוף התעייפנו וכמעט כבר לא שיבצנו קטעי שירה ומחול, אבל הפוטנציאל האודיו-צבעוני תרם להנאת הכתיבה והקריאה. כנ"ל.
היתרון החשוב ביותר של הבלוג הזה, זה שהוא מקיים במקביל שתי פלטפורמות, זו, הנוכחית, הצבעונית, ששימשה אותנו לדיון ביוליסס, כשמקביל לה, מערכת התגובות ששימשה אותנו לעניינים החברתיים ולניהול. ההפרדה הזו טובה. נכון, ואם קצת ערבבנו לפעמים, לא נפלו השמיים (למיטב זכרוני).
הדימוי של דף הגמרא יפה, אך שם יש מתכונת גרפית מאופקת ומוקפדת שמאפשרת את זה, בהקנותה חלל מוגדר לכל סוג של טקסט. לצבעים כאן, תפקיד דומה - לספק חלל מוגדר לכל סוג טקסט, אך השימוש שעשינו בו היה פרוע ומרושל. ייתכן והסיבה היחידה לכך היא ראשוניותו של הפרוייקט הזה, חוסר הנסיון שלנו ושאת הכללים היינו צריכים לפתח "תוך כדי ריצה". אם אמנם כך, אז אפשר להניח שבפעם הבאה, השימוש בצבעים יהיה יותר שפוי. מפריע לי השימוש במילים פרוע, מרושל ולא שפוי. נשמע לי כמו הסחפות מה. זה לצורך הדגשת הרעיון. אין מעודנים כמונו ואין מאופקים כמונו ואין גם שפויים כמונו.כמובן.
כך גם לגבי ההתפרצויות והשיסוע. הרי בדרך כלל היה בהם טעם וככל שהיה בהם טעם, כך עצם ההתפרצות והשיסוע הפכו למשניים וזניחים מפעת דברי הטעם. אם כך, אז אפשר גם כאן להניח שנסיון יעדן את ההתפרצויות ואת חווייתן ויובלט הטעם שבתוכנן. באמירה "דברי טעם" טמונה הבעייתיות של ראיית הקריאה המשותפת באור שונה. מי קובע מהם דברי טעם ומהם דברי הבל? הקורא (לפתע שכחת את האישי).
תראה אפי, אתה מהלל כאן את המתכונת שהונהגה כאן, אבל אני זוכר מקרים שבהם התנצלת על שאתה סוטה מהדיון. אני מבין את זה, שהרגשת לא נוח עם זה. ההתעייפות שאתה מדבר עליה, אני מבין אותה כקשורה לאותו עניין. אני מחפש מתכונת, שתאפשר לך ולכולם לסטות מהדיון העקרי, ללא תחושה לא נוחה מכך, שמצטברת לעייפות. זוכר את משמעות "הכל קשור"? גם אם לא נהיה מוכנים לחטט פנימה או "לחקור במופלא" כדברי אפי, כל מה שעלה בבלוג הזה מתחילתו ועד סופו קשור ליוליסס כיצירה ספרותית אבל גם כדייר חדש ומשמעותי לכל אחד בביתו ובנפשו. כן, יש בזה משהו.
נדמה לי שזו הפעם השניה שאתה מחבר בין פריצות הצבע לבין תחושה של מתקפה או של הסטת הדיון וחוסר יכולת לחזור לדיון המקורי. אני לא בטוחה שאני מבינה מה היה לא שפוי בשימוש בצבעים. היו פעמים שעברנו הלאה ופיתחנו דיון חדש על אף שהקודם לא נשאר עם כמה סימני שאלה אבל אני חושבת שהפעמים האלה לא היו קשורות בצבע אלא יותר בתחושה, ברצון להתקדם, לקרוא הלאה, להעלות נושא חדש, שאולי ייפתר ואולי לא, לעורר נקודות למחשבה, שלא בהכרח ימצאו ביטוי גם בכתוב, אלא ימריצו אותנו להמשיך קדימה, להתגבר על העייפות ועל חוסר החשק או חוסר האנרגיה וכל אלה היו מתקיימים גם אם היינו משתרשרים בעצי הודעות.
לא חשתי שום בעייה של אי-מיצוי דיון. תמיד היתה אפשרות לחזור ולדון בעניינים ונושאים, על אף שהתקדמנו מהם בקריאה. כל עוד היה טעם וככל שהיה טעם בפריצות או בהסטת הדיון, לא נחוותה תוקפנות. התוקפנות נחוותה רק שלא היה יחס סביר בין עצם ההתפרצות לתוכנה. לצורך הדגמה אני אקביל את זה לשיחה פנים אל פנים בין שניים. תארי לעצמך מצב שבו את ומישהו משוחחים ביניכם וכשאת מדברת, בן זוגך לשיחה, משסע ללא הרף את דברייך בדברים שהרושם שאת מקבלת מהם הוא, שהוא לא מקשיב למה שאת אומרת, אלא ממוקד בלהתנגש בהם. אני מניח שאת מכירה מצבים שכאלה. אז שוב, בדרך כלל, היה כאן טעם בהתפרצויות, כשלא היה בהן טעם, זו החוויה.
הדרך היחידה מבחינתי לקרוא את יוליסס היתה באמצעות חיבורים אישיים שאני עשיתי לעולם המושגים והידע שמוכר לי. (אני משערת שזו היתה דרכם של כולם). לכן יצא לא פעם שהבאתי עניינים שיש מי שחשב שאינם קשורים לטקסט או לא עוזרים לפענוחו. לי עזרו גם הקשרים שהביאו אחרים ולא ראיתי בהם "סטייה מהעיקר" או הפרעה למהלך הקריאה. לפעמים דיון לא מוצה מספיק בעיני אחד, ובעיני אחר היה בו "חפירה" מיותרת.
חלק מהשיתופיות בעיני היא לקבל את השונות ודווקא לא ליצור גבולות ברזל קשיחים שהיו פוגמים בספונטניות ובהנאה. מהנהנת בהסכמה.גם אני ומוסיף שחוץ מלקבל את השונות, זה גם לקבל את המשותף. שני אלה עומדים יחד אל מול גבולות ברזל קשיחים.
עוד מילה על השונות (סליחה, אליקו). הדבר שהכי ביאס אותי בבלוג (חוץ מזה שעפתי או שנמחקו לי קטעים) היה מחסור בתגובות צבעוניות לפוסט שכתבתי. דווקא ההתעלמות קשה לי הרבה יותר משסעת צבעונית (כן ירבו, אמן). (נהנתי כפליים עכשיו לשסע בירוק.... 
) זהו ההיבט ההפוך של אותו עניין. השימוש שאנו עושים בצבעים מבליט כל עניין ומעצים אותו, בכך גם את ההעדר. ההעדר הופך להיות אמירה טעונה במשמעות. נכון.
ואללה. "התוקפנות נחוותה רק שלא היה יחס סביר בין עצם ההתפרצות לתוכנה".יש לפחות דוגמה אחת למשפט הזה, שאותי העיפה מהבלוג הזה לגמרי.
אליס, צר לי שאת חשה כך. גם לי צר שאת חשה ככה.לכו תזדיינו. אהלן המפקד!!! לרגע חשבתי שאתה חביתה משתמתשת בכחול בהיר לציין יעף שני מעל למטרה. בענייני צרות נזכרתי בצורת שיר עציק: אמר הצרצר לאשתו צרצרית - אצלנו בצרור יש נורה חשמלית, חבל שאינני יודע לקרוא, לשוא מבזבז החשמל את אורו. ויש גם מנגינה סוחפת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
