דברים שקיבלתי מסבא

שומעים אותי? אני משדר אליכם מחולון.

לא ידעתי אם אני יוכל לכתוב כאן משהו כי ממש לא בא לי לעשות את זה כשההורים שלי ברדיוס של לא יותר מעשרים מטר ממני, למרות שהם לא ייכנסו פתאום, אבל בכל זאת יש כמה דברים שרציתי לספר ונראה איך זה יזרום.

אז חזרתי לחולון, שמכמה בחינות זה ממש נחמד ומכמה בחינות אחרות זה מאוד מסריח. אבל עוד לפני זה, כמה דברים על המעבר:

שמתי לב שכל פעם כשהייתי נוסע בימי שישי לכאן, עוד כשהייתי גר בעיר הלבנה והמסריחה תל אביב, הייתי כמו עובר לעולם אחר.

אני יודע מה האסוציאציה שעולה לרובכם עכשיו בראש – עברתי מהקידמה של תל אביב לנחשלות של חולון. אז ממש לא. חולון הרבה יותר מטופחת מדרום ומרכז תל אביב, אמנם אין כאן אפילו משהו שנראה כמו מקום בילוי, אבל חוץ מהעניין הזה שכרגע לא כל כך מפריע לי כי אני גם ככה בקושי יוצא, יש לי כאן את הכול. ואם מישהו קורא לתיאטרון ומקומות "תרבות" מקום מודרני, אז אני שמח שאין הרבה כאלה כאן , כמה שפחות אנשים מסנוורים לידי זה יותר טוב. לפעמים, בדרכי לדירה לשעבר בתל אביב, קצת ליד הבימה, הייתי רואה עדר של אשכנזים מבוגרים יוצאים מהצגה.

80% מהם נראים אותו דבר, 95% מהם לובשים את אותו דבר, ואת כולם ביחד עוטפת מעין מעטפת מוזרה ומגעילה שהרגשתי במין דרך אנרגטית שאני רק רוצה להתרחק ממנה כמה שיותר מהר וכמה שיותר רחוק.

אז נחזור לשאלה, לאיזה עולם אחר עברתי כשנסעתי מתל אביב לחולון?

ובכן, בחולון הייתי נכנס לעולם שלי.

עולם שבו בנות שחרחרות חמודות היו מסתכלות עליי באוטובוס ולפעמים גם מחייכות. כשאני נכנס לחנות המוכר מקבל אותי בברכה וחיוך, ובכלל הרגשתי אווירה נעימה ומשוחררת, אפילו סתם מללכת ברחוב.

ואז הייתי חוזר לתל אביב, 15 דקות נסיעה ואני בעולם אחר.

בכל מיני חנויות של אשכנזים המוכרים לא טורחים להתייחס, והרבה פעמים נראה לי שרק מחכים שאני ייצא כי בטח אין לי כסף ואני לא יקנה כלום, ומי יודע, אולי בכלל באתי לגנוב משהו?

בנות אשכנזיות זה בכלל סיפור מהתחת.

כשבחורה לבנה בתל אביב היתה מסתכלת עליי וקולטת שאני לא נראה כל כך מעוניין בה (למעשה רובן די דוחות אותי, נרחיב על זה בהמשך), היא היתה חייבת "להחזיר".

אין גדול ורגיש מהכבוד האשכנזי.

לבנות אשכנזיות, במיוחד בתל אביב, יש 2 דרכים עיקריות שבהן הן מנסות "להחזיר את הכבוד שלהן" ולהראות לי כמה שהן לא מעוניינות בי:

1.    משיכה החולצה. משיכת החולצה זאת פעולה נוחה מאוד וקלה לשימוש, כל מה שצריך לעשות זה לתפוס את קצת החולצה ולמשוך אותה למטה. מעין סימן סמלי של כיסוי הגוף. ככל שעוצמת המשיכה יותר חזקה זה מעיד על ניסיון יותר עוצמתי להגיד לי את מה שהיא רוצה להגיד בלי מילים.

2.    השיעול הכפול. השיעול הכפול הוא שיעול כפוי שבחורה כופה על עצמה "במקרה" בדיוק כשאתה לידה. נעשה בו הרבה פעמים שימוש במקומות בהם נכפה עליך לשהות לידה באיזהו מקום ציבורי לכמה שניות (כמו מעלית). וכמו משיכת החולצה, גם זה סימן סמלי לזה שעכשיו, לידך, זה הזמן להוציא את כל הסמאכט שלה.

[בטח שמתם לב שאפשר לזהות שיעול אשכנזי לפי עוצמת השיעול, זה קורה גם עם גברים, זה נשמע כאילו הם חולי שחפת (הרבה מהם באמת כאלה) שמנסים להוציא את כל הריאות שלהם תוך כדי שיעול] .

זה מאוד מעניין ששני הדברים שציינתי מתרחשים ברובם הגדול מאוד בתל אביב, וברוב המקרים זה עם בנות שאפשר לזהות בקלות שהן אשכנזיות (תווי פנים לא סימטריים, גוף מוזר לפעמים). אז נשאלת השאלה למה?

למה לבנות מזרחיות, מלבד המשחקים הנשיים הרגילים והמובנים, אין את השטויות והתסביכים האלה?

יכול להיות שגם בנות הדור השלישי סוחבות טראומות ותסביכים מוזרים מהשואה? (לפי הכסף שהם ממשיכים לסחוט מהגרמנים זה מאוד הגיוני), אבל אני חושב שהפתרון הוא אחר: הכבוד. כן כן, האשכנזים המסריחים שמדברים כל הזמן על הערבים והכבוד שלהם, וכמה שהם מקפידים עליו, הפרימיטיביים האלה. האמת היא שאין גדול ורגיש מהכבוד האשכנזי.

כשעבדתי במכירות לפעמים לקוחות פתאום היו מתעצבנים בגלל כל מיני שטויות (במקום "אילו לא" אמרתי "אילולא"), ואל תשאלו מה הם היו עושים..   תוך דקה טלפון מהשירות לקוחות, או ממנהלת בשירות לקוחות, שרוצה לדעת למה התנשמתי יותר מדי ולמה מצמצתי יותר מדי פעמים בזמן שדיברתי איתו בטלפון, והם רוצים שיחות מנהל ומה לא (וכמו תמיד, הם גם רוצים פיצוי כספי). הלקוחות האלה תמיד היו אשכנזים.

אח"כ הם מבלבלים לנו את המוח עם הכבוד של המזרחים או הערבים, ולהם זה בכלל לא חשוב כל הדברים האלה. אצלם הכול ענייני וקורקטי. ברור.

ואם כבר הזכרתי את המכירות, היתה לי פעם שיחה מאוד מעניינת:

אני חושב שזה היה בתקופה שכבר הייתי אחראי, הייתי פחות לחוץ על המכירות, והשיחות עם הלקוחות היו יותר מהנות ומשוחררות.

דיברתי עם איזה אשכנזייה עשירה בת 40, היא התלבטה איזה טלפון לקנות, השיחה זרמה טוב, שנינו הרגשנו נוח, ודי מהר השיחה גלשה גם לכל מיני בדיחות ודברים שלא קשורים לעסקה. בסיום אחת הפעמים שהיא צחקה איזה צחוק ארוך כזה היא פתאום פלטה בסיום: "הכוח הלבן, הא?"

אני שתקתי כמה שניות, לא הבנתי על מה היא מדברת, עד שפתאום האסימון ירד ואז אמרתי "כן, כן" בהסכמה מזויפת. היא כנראה נבהלה מהשתיקה שלי כי היא כנראה ציפתה לתגובה מהירה ונלהבת והיא קלטה שהיא כנראה חשפה סוד לאדם שלא "נלחם" לצידה ב"כוח הלבן".

מיד כל ההתלהבות שלה ירדה והטון שלה הפך למתנצל, אני כמובן ניצלתי את זה ותוך כמה שניות סגרתי לה עסקה מהירה וסיימתי את השיחה.

אז מה? הכוח הלבן הא? לפעמים אני מצליח לשכנע את עצמי שאני פרנואיד, ואז מגיע עוד אירוע בסגנון כזה ומראה לי שאני כנראה יילחם לנצח (אם אני לא יחליט מתישהו להיכנע).

גיליתי משהו מאוד מעניין בזמן האחרון: אני נמשך יותר לנשים כהות.

כן, עכשיו, רק בגיל 28 וחצי גיליתי את זה.

האמת הזאת היתה חבויה עמוק בתוך המוח, כמו אירוע טראומתי שקרה לבן אדם בילדותו וזה נחקק אצלו כסוד אפל ונורא שהוא לא ממש מודע אליו אבל הוא תמיד מרגיש אותו ולא יודע בדיוק מה זה.

היתה מעטפת עבה וחזקה, חזקה מאוד אני חייב להודות, שנבנתה במשך שנים והסתירה ממני את זה. זאת מעטפת שנבנתה והוזנה בעיקר ע"י התקשורת (כן, שוב הם אשמים). תקשורת לבנה (שעובדת בצורה כל כך יעילה שהיא גורמת גם לאנשים השחורים בה "ליישר קו") שמקפידה בתחכום רב לשמור על ההגמוניה הלבנה ולשדר לנו למוח שכל מה שמזרחי ושחור זה רע ונחות, אבל טוב שיש אותו כי זה שעשוע נהדר ודרך מצוינת למלא זמן אוויר בתוכנית כשמביאים מישהו שחור בתוכנית אחרי שראיינו ונתנו במה לכל הג'וקים האשכנזים.

זה מוזר וקשה לנסות לתת דוגמאות כי הדברים האלה באמת נעשים בתחכום רב, אני חייב להודות. הרי המילה מזרחי או שחור כמעט לעולם לא תיאמר בצורה מפורשת, אבל זה נעשה בצורה משחקית ומרומזת ככה שיהיה קשה לבוא ולהגיד "למה אמרת דבר כזה?".

לדוגמא – במונולוגים פתיחה של תכניות אירוח, אם זה הכבש השלייני או מישהו אחר, אפשר לשים לב לבוטות ולזלזול שבה הוא מדבר על אדם שחור, בסיום המשפט הוא לא שוכח להתפקע מצחוק כדי להדביק את הקהל וככה גם כל הצופים מבינים כמה שהבדיחה הזאת באמת מצחיקה וראויה, וגרייניק המחוצ'קן לא שוכח למחוא כפיים.

ואז, כדי שלא יבואו אליו בטענות, הוא מכניס גם בדיחה קטנה על אשכנזי, וזה מתחיל בערך ככה: "כבוד הנשיא, מר שמעון פרס, שכולנו מאוד מעריכים אותו (וכאן הוא מתחיל למחוא כפיים ואחריו הקהל ואני כבר יודע שהוא לא ממש יצחק על פרס אלא יספר בדיחה שאיכשהו פרס משתלב בה)  היה אתמול באירוע..." ומספר אותה בצורה יבשה שלא נראה בכלל שהיא נועדה להצחיק אלא רק כדי לשמש כעלה תאנה כנגד כל בעלי ה"מוח המזרחי הקונספירטיבי" , כהגדרתו של כתב ערוץ 10 ברוך קרא.

דוגמא נוספת: הישרדות. הביאו לתוכנית הזאת בדיוק 4 מזרחים: אחת מהן שמנה שלא יודעת לשחות (!!!). מי יכול להסביר לי למה קיבלו שמנה שלא יודעת לשחות לתכנית כזאת אם לא ציפו ורצו שהיא תעוף על התכנית הראשונה [מה שבאמת קרה (ואני לא מאשים אף אחד בזה)]?

עם נשים מזרחיות המצב קצת שונה, אני יסביר למה.

במשך השנים התרחשה תופעה אבולוציונית תקשורתית מעניינת: המראה הנשי המזרחי לא מוקצה כמו המראה הגברי, וזה מהסיבה הכי מגעילה שיכולה להיות: כמו בעלי העבדים בארצות הברית לפני 200 שנה שהחזיקו שפחות מין שחורות, גם כאן המין הוא זה שסלל את הדרך לנשים המזרחיות אל המיינסטרים.

אני לא אומר שכל אישה מזרחית שמוצגת ולא כמקור לעג זה בגלל שהיא שכבה עם כל ההפקה, אלא עם השנים, כשנשים שחורות זרקו את עצמן לרגלי גברים לבנים (מה שקורה די הרבה גם היום), זה גרם ל"קבלה" של המראה שלהן ומן הסתם זה לא נשאר רק ברמת הסקס וחלק מהנשים האלה התערו בצורה אמיתית בהגמוניה הלבנה. לכן המראה שלהן לא מהווה סדין אדום כמו זה של הגבר המזרחי. בגלל זה יש יותר ויותר פרסומות או סדרות שבהן אפשר לראות נשים עם מראה מזרחי מובהק ולא על תקן הסמרטוט, כמו רוב המזרחים שמוצגים כיום.

הכי מאכזב זה לראות את הלגלוג והבדיחות הבוטות ביותר אצל יצפאן ומה קשור. להם, מעצם היותם מזרחים, "מותר" לצחוק ולספר בדיחות חופשי על מרוקאים ותימנים בצורה בוטה וגלויה. אז כל פעם שצריך לשחק מסומם מיד שומעים את ה- ח' וה- ע' הגרוניות, וגם אם זה לא מסומם או עבריין, אם רוצים שהקהל יצחק מיד מגייסים את ההבעה הכי מטומטמת ומוציאים את האותיות הגרוניות.

ונשאלת השאלה, למה? הרי יצפאן הוכיח שאם הוא רוצה הוא יכול לצחוק על כל אשכנזי ועל כל דבר שקשור אליו, וגם מה קשור מדי פעם מראים ניצוצות כאלה, והם הרי מודעים לעניין הזה של העולם השחור\לבן ובכל זאת בוחרים להציג את השחורים בצורה הכי מבזה ומשפילה.

ובכן, גבירותיי ורבותיי, זאת התוצאה של עשרות שנים של עבודה טלוויזיונית מרשימה. עשרות שנים שבהן בוצע בדיוק מה שתיארתי מקודם – קיבוע המזרחי כדמות נלעגת ובזויה לנצח – ככה שזה כבר די התקבע בתודעה הכוללת שככה צריך לספר את הבדיחות ולהציג את הדמויות הנלעגות, אחרת הקהל לא יצחק (וזה גם הקהל המזרחי שכל כך לחוץ על ה"כבוד" שלו, כן?).

כנראה שייקח זמן לשנות את זה, אולי עוד כמה עשרות שנים, אבל בסוף זה ישתנה. אפשר לראות ניצוצות של השינוי הזה בכל מקום שאסי כהן לדוגמא נוגע בו, וגם לאלון אבוטבול יש את האנרגיות הנכונות (הרגשתי אותן כשהייתי לידו). יש מקום לאופטימיות מהעובדה שלדוגמא אסי כהן נבחר לא מזמן במקום הראשון ברשימת "היפים והנכונים", שלכאורה אפשר להסתכל על זה כעוד תחרות אידיוטית שכמה אנשים שאף אחד לא יודע מי הם קבעו, ואפשר גם לראות את זה כרוחות של שינוי שמנשבות בחלקים נרחבים באזורים הלבנים כאן. זאת דרך להבדיל בין "אשכנזים נחמדים" לאשכנזים מניאקים ; האשכנזים המניאקים היו רוצים להמשיך לחיות בעולם שכולו לבן, מבחינתם אם היה להם כפתור שיעלים ברגע את האנשים השחורים בעולם הם היו רבים מי יקדים ללחוץ עליו (ומי זוכר בכלל מי זה היטלר ומה היה לפני 300 שנה). הרבה פעמים האנשים האלה נענשים בילדים שחורים או משהו ממש מרגיז שכזה.

ואילו האשכנזים הנחמדים רק מחכים לשינוי, הם חיכו לסוג של שונאי אשכנזים כמו אסי כהן הרבה זמן. בסאונה שהייתי הולך אליה פעם הגברים האשכנזים היו מהיותר להוטים למצוץ לי. הרגשתי שהם הרגישו שאני גואל אותם מעמדת העליונות הזאת שנכפתה עליהם, עמדה שהם לא רצו להיות בה מלכתחילה והם ממילא לא מרגישים בה נוח.

אבל יחד עם זאת זה יהיה קשה לבצע את השינוי המערכתי כי עדיין יש יותר מדי אשכנזים לחוצים שכל בדיחה עליהם גורמת להם לרוץ לטלפון ולהתקשר כמו מטורפים למערכת ולהקדיש את החיים שלהם כדי להפיל את מי שצחק על הגזע שלהם, ולפעמים אלה אנשים עם הרבה כוח, ככה שחייבים להיות מאוד מתוחכמים כשעושים את זה ולעשות את זה לפי הכללים שלהם, בינתיים.

יבוא היום שבו אנחנו נהיה אלה שנקבע את הכללים.

אז זה מה שמרכיב חלק די גדול במעטפת הפירמידה המחשבתית שחסמה ממני מלהבין שאני בעצם נמשך יותר, ומעדיף לצאת עם, נשים מזרחיות שחרחרות (אם כבר אני מדבר על זה אז הכי אני אוהב נשים בצבע שלי, סוג של מוקה).

ובראש הפירמידה, בקצה קצהו של הפירמידה, עומדת לא אחרת מ....:

אימא שלי (נתמכת בסתר ע"י אבא).

זאת אישה איראנית בהירת עור וחסרת השכלה שמתלהבת וקורנת מאושר כל פעם שהיא ליד אשכנזי ונגעלת מחברת אדם שחור שהוא לא בן משפחה שלה.

כבר עשרות שנים אין לה חברות, היא גסת רוח, כל מילה שנייה שלה זה כוס אוחתום, כוח אוחתוק, זין וחרא, אין לה אפילו טיפת ידע בכללי התנהגות בסיסיים, היא תוקעת גרעפסים באופן קבוע, היא לא מסוגלת לעשות שום דבר בשקט, גם כשאנשים ישנים בבית כל פתיחה וסגירה של הדלת מצידה מרעידה את כל הבית, ואני לא רוצה לתאר איך היא אוכלת. אבל כל פעם שמישהו שחור ידבר איתה היא מיד תאמץ את הטון והטרמינולוגיה המתנשאת ולא משנה מה הוא יגיד, היא תמצא סיבה להגיד על זה "איזה חוצפה, פשוט בושה וחרפה".

אשכנזי יכול לירוק לה על הפנים (זה באמת מה שרובם עושים מטאפורית, וזה כואב לי להגיד את זה אבל אני לא מאשים אותם, גם אני לא אוהב אנשים שמלקקים לי), היא תחייך ותגיד תודה.

היא התייאשה מהוצאת רישיון אחרי שהיא נכשלה בטסט ה 11 (הכול במימון אבא שלי כמובן). היא למדה רק עד כיתה ט, וככה גם היא נשמעת. היא לא מסוגלת לכתוב משפט אחד בלי טעות כתיב. עכשיו, כשיש מנוי חינם למדיטק, הספרייה העירונית בחולון, היא התחילה לקרוא ספרים, מה שיוצר מצבים מצחיקים כאלה;

היא אומרת משפטים מטומטמים, כמו תמיד, ופתאום מכניסה באמצע איזה פתגם או ביטוי יפה כזה שהיא קראה באיזה ספר, זה די מצחיק.

לפני כמה זמן כשכל הדודים היו אצלנו היא ניסתה להישמע חכמה אז היא אמרה משפט שהתחיל ככה: "יש לאנשים קיבעון..." . את המילה קיבעון היא ביטאה עם שווא נח מתחת ל- ב' והיא לא ביטאה אותה כ – ב' אלא כ – ו' (כאילו אין את הנקודה הזאת בתוך ה – ב', אני לא זוכר איך קוראים לזה). אני התחלתי לגחך באותו רגע והסתכלתי על האנשים שם, הם שיחקו אותה כאילו הכול בסדר. הם חששו ממנה או שידעו שהיא תיפגע או תתעצבן אם הם יגידו משהו. קלטתי גם את אבא שלי מסתכל עליי במבט חצי משועשע חצי חושש, ומיד הוא הוריד את החצי חיוך מפחד שאימא שלי תראה את זה. מכשפה כבר אמרתי?

דוגמא טרייה: לפני כמה שעות שודר הקדם אירוויזיון עם בועז מעודה. שמעתי אותה שואלת את אבא שלי: "אתה רוצה לראות מעודה?" , כשהיא אמרה את ה"מעודה" הטון שלה היה משועשע, כאילו זאת איזושהי בדיחה וזאת בכלל שאלה רטורית, מי כבר ירצה לראות "מעודה"?

יש לי אינספור דוגמאות כאלה, חבל להטריח אתכם.

נראה לי שכאן נמצא ערש שנאת האשכנזים שלי.

היא אוהבת אשכנזים, אני שונא אותה > אני שונא אשכנזים.[הסקות מילוליות, כמו בפסיכומטרי (אני מחכה לציון) 651].

אצל אבא שלי המצב דומה, רק שאצלו, כרגיל, הכול יותר סמוי.

הוא לא יעשה או יגיד דברים בצורה בוטה כמוה, הכול אצלו מרומז ומעודן.

אבל גם אצלו אפשר לראות, כל פעם שהוא מדבר עם אשכנזי, את הטיפת שמחה שעוד נשארה בו, פתאום מתגלה, והעיניים קצת נדלקות, ומיד הוא מרגיש שהוא חייב לנסות לשעשע ולבדר אותו.

כמעט כל אשכנזי בשבילו הוא בן אדם נפלא, "ממש מלח הארץ".  

הבן אדם הזה עבד במשך עשרות שנים במפעל קטן, הוא היה עבד נרצע של המנהלים שלו, דוקטורים אשכנזים. במשך תקופה ארוכה חלק מהעבודה שלו היתה גם פיזית, ובשלב מסוים, אני לא יודע מה בדיוק גרם זה, הוא התחיל לצלוע. את הצליעה הזאת הוא יסחוב כנראה כל החיים שלו.

מי שינבור בדברים שכתבתי בעבר ייתקל בתיאור שלי על התגובות של ההורים שלי לבנות שהבאתי הביתה.

אימא שלי, כמו תמיד, קיבלה חלחלה למראה אנשים שחורים, גם אם אלה חברים שלי או בנות שיצאתי איתן. אצל אבא שלי זה היה קצת (אבל ממש קצת) שונה. אני, עוד כנער, הייתי אומר את דעתי ואת מה שהייתי רואה כאמת בלי לחשוב על ההשלכות וחומרת הדברים. באחת הפעמים שידעתי שאני הולך להביא מישהי שחורה הביתה, אמרתי להם לפני (אימא שלי ביקשה שאני "יזהיר" אותה לפני שאני מביא מישהי כדי שלא יראו את הבלגאן והטינופת שאנחנו חיים בהם בד"כ) שאני כנראה יביא מישהי באותו יום, ואז השתהיתי קצת (אני עדיין זוכר את זה) ואז אמרתי: "אבל אתם בטח תתאכזבו, היא לא אשכנזייה". אבא שלי מיד זז באי נוחות ושאל אותי למה אני מתכוון (ממש אין לו מושג על מה אני מדבר, הרי הם אף פעם לא דיברו על זה לידי בצורה מפורשת), אז אמרתי "אתם אוהבים רק אשכנזים, לא?". אני זוכר את ההלם\עצב שהיה על הפנים של אבא שלי באותו רגע, הוא, שיש לו מוח (בניגוד לאימא שלי) קלט באותו רגע שאולי הם החדירו לנו, גם אם לא במכוון, שנאה עצמית ובושה במי שאנחנו.

אז הוא מיד שלף תשובה יפה כזאת: "כאן אנחנו אוהבים את כולם, בלי קשר למוצא".

מאותה פעם כל פעם שאמרתי שאני הולך להביא מישהי הוא היה מנסה במשפט אחד לתקן את הנזק שהם ביצעו במשך 20 שנה והיה משחק אותה כאילו הוא היה רוצה שאני יביא מישהי מזרחית, והיה שואל אותי בצורה מזויפת וחיוך מאולץ: "מה היא? מרוקאית? מצרית? הא יופי".

בגלל זה תיתקלו בדבריי מלפני כמה שנים שאבא שלי יתאכזב אם אני יביא מישהי לא מזרחית.

הבן אדם הזה מאמין, עד היום, שע"י אמירת דברים מסוימים, גם בלי שכנוע ממשי או הסבר, אפשר לעצב את הדעות של הילדים שלו, והוא ממשיך עם זה עד היום. נשאר לי רק לדמיין מה הוא עשה לי מהבחינה הזאת כשהייתי קטן [כמו לשאול אותי למה אני לא יכול להיות יותר כמו ___, כל מיני אנשים שהם היו רוצים שיהיו לי את התכונות שלהם(תכונות שמעולם לא היו לא לאבא ולא לאימא שלי אבל מה זה משנה)].

לפני כשלושה חודשים הערתי משהו, בזמן שהוא היה לידי, על זה שאני לא אוהב את הכרס שלי. ישבתי לידו, עם כרס גדולה, שיערות ספורות על הראש, ואז הוא שאל אותי: "שחר למה אתה לא הולך לדגמן?"

הוא ניסה להגיד את זה באינטונציה כזאת שזה יישמע כאילו הוא באמת מאמין בזה שאני יכול להיות דוגמן. גם היום, כשאני בן 28, הוא חושב שהמניפולציות האלה עדיין יעבדו עליי, כמו שהן כנראה עבדו עליי עד לא מזמן. כנראה שזה כבר לא עובד כי כשהוא אמר את זה זה היה כל כך מגוחך שלא יכולתי לא לצחוק צחוק של הלם, שבעצם היה צחוק עליו, והסתכלתי על אחותי בתדהמה משועשעת. וגם אז הוא המשיך להסתכל עליי כאילו הוא עדיין מצפה לתשובה על השאלה הרצינית והכנה שהוא שאל.

הסתכלתי עליו, קצת המום, ואמרתי לו בציניות מלגלגת (לא התכוונתי לעשות את זה אבל ככה זה יצא): "כן זה רעיון טוב, אני יבדוק את זה".

אני חושב שרק באותו רגע, כשצחקתי עליו, הוא הבין כמה שהוא נשמע מגוחך.

אז על הרקע גדלתי, ובמצב הזה אני יכול להבין בקלות למה משיכתי לנשים כהות נדחקה למעמקי המוח. קשה לי להגיד למה ה"הארה" הזאת באה לי דווקא עכשיו, אולי זה שלב בתהליך של התפתחות וגילוי עצמי שאני עובר, אולי יש משהו שהביא אותי להיות יותר כנה עם עצמי מבעבר, באמת קשה לי להגיד. אני רק יודע שמאז שנתקלתי במקרה (נשבע שזה במקרה) באתר של נשים שחורות באינטרנט אני גולש בעיקר לשם.

דרך אגב, אני כבר מתכנן עונש מצוין לאימא שלי – אני ימנע ממנה לראות את הילדים שלי, אני כבר מתאר לעצמי איזה כיף זה יהיה.

אני יעבור עם אשתי לעתיד למקום מרוחק בצפון או דרום הארץ, ככה שהם לא יוכלו פתאום לקפוץ לבקר, ואולי נעשה להם טובה ונבוא פעם בחצי שנה.

האמת היא שזה לא רק עונש, זה בעיקר דאגה לטובת הילדים, אני לא רוצה את המכשפה הזאת ליד מי שיקר לי. קצת יכאב לי שאבא שלי גם יסבול בגלל זה, אבל התמורה – הריחוק של אימא – גובר.

אני לא רואה דרך לאפשר לאבא שלי להגיע אלינו לבד, אם לא נגור כל כך רחוק מהם, כי שניהם לא עובדים ואם אבא שלי יבוא היא תרצה לבוא איתו. אז נשאר לנו רק לקוות שאולי היא תמות (ב"ה) עד שיהיו לי ילדים.

ואימרו אמן.

עוד כמה דברים שלא ידעתם על אימא שלי:

1.    היא לא שוטפת ידיים כשהיא יוצאת מהשירותים.

2.    היא הטרידה אותי מינית קלות כשהייתי קטן. כל פעם שהיא היתה עוברת מאחורי היא היתה כאילו מלטפת את המותן שלי ואז היד היתה יורדת אל התחת. אני חושב שזה היה קורה מאז שהייתי די קטן.

רק כשהתבגרתי והתחלתי להבין מה היא עושה, לקח לי כמה שנים עד שהעזתי להגיד משהו, ומה היתה התגובה שלה?

היא עמדה לידי, לא הסתכלה עליי (כרגיל כשהיא מדברת איתי), ואמרה (לי? לעצמה?): "אם אימא שלך לא יכולה לגעת בך..."

זה היה מאוד מוזר כי היא בדיוק ההיפך מהטיפוסים החמים שנוגעים באנשים תוך כדי שיחה.

כל מגע כזה היה מעורר בי גועל וחלחלה. אני עדיין זוכר את התנועה הזאת, אני זוכר איך שהייתי שומע אותה מתקרבת מאחוריי ואז כאילו היא רוצה להפגין את האהבה הגדולה שלה אליי אז היא מלטפת לי את המותן, וממש במקרה כל פעם היד היתה יורדת למטה ומלטפת את התחת.

גם בימים אלה אני מרגיש איך מתחשק לה לעשות את זה אבל היא עוצרת את עצמה.

כשהייתי בערך בן 12, בערך שנה אחרי שעברתי ניתוח שבר, אני זוכר ששיחקתי ורצתי בבית עם אחי, ואני לא יודע מה גרם לזה (אם בכלל משהו מסוים גורם לזה בגילאים האלה), עמד לי הזין.

אני זוכר שאחי העיר לי על זה וצחקנו על זה כאילו זה איזה צעצוע. ילדים.

אימא שלי ראתה את זה מרחוק ומיד קראה לי אליה לסלון. היא פקדה עליי להוריד את המכנסיים כי היא רוצה לבדוק מה מצב התפרים של הניתוח שבר שעשיתי בערך שנה לפני וכבר הגלידו מזמן. ניסיתי להתנגד כי לא הרגשתי נוח אבל אני זוכר איך היא ציוותה עליי לעשות את זה מיד וגם הרימה קצת את הקול. המבט (וגם הטון) שלה היה כזה מוזר, מכשפי, קר וחסר רגש.

הורדתי את המכנסיים והתחתונים והיא שיחקה קצת עם זין קטן ועומד של ילד בן 12 (למרות שלא היה שום צורך לגעת בו כדי לבדוק את התפרים שנמצאים כמה ס"מ מעל).

אחרי כחצי דקה שהיא בדקה אותו מכל הכיוונים היא אמרה: "טוב בסדר" וחזרה לראות טלוויזיה.

כל זה קרה כשאבא שלי יושב ליד ומסתכל.

נראה לי שיש בינהם איזה מערכת מינית חולנית לגמרי עם סטיות מוזרות שאני לא רוצה אפילו לנסות לדמיין.

כשהיינו קטנים לא הפריע להם מדי פעם להסתובב קצת ערומים בבית, שזה לא נורא. הם לא היו יושבים בסלון וקוראים עיתונים כשהם ערומים, אבל אם זה לדוגמא ללכת מהחדר לאמבטיה או להיפך, אז זה לא היה נדיר שהם עשו את זה ערומים לגמרי. 

יום אחד, הייתי בערך בן 10 אני חושב, נכנסתי לחדר שלהם ואימא שלי היתה ערומה לחלוטין ואבא שלי עומד לידה (רק כשאני נזכר בזה אני מקבל את התחושה הזאת על כמה שהיא שולטת בו ואיך יש לי הרגשה מוזרה שבאותו רגע הוא רצה ללקק לה, כמו שהוא כנראה העביר את רוב הזמן איתה בזמן שהם עוד היו שוכבים). אז פתאום עמדתי מולה, כשהיא ערומה, וקצת הייתי בהלם. אף פעם לא עמדתי והסתכלתי עליה ככה ערומה, תמיד רק ראיתי אותה עוברת בחטף מדי פעם בכל מיני מקומות בבית.

היא הסתכלה עליי כמה שניות ואז אמרה לאבא שלי, לידי: "אני לא רוצה שהוא יראה אותי ערומה יותר", ואבא שלי מיד מהנהן בהסכמה.

         מאותו רגע התחלתי להרגיש דחוי, תחושה שנסחבת איתי עד היום, ואולי תישאר כל החיים (למרות שהתחושה הזאת ננטעה בי כנראה במשך שנים מינקות בגלל שגודלתי ע"י האישה הזאת, שאמורה להיות אימא שלי).

3.    בא לי לבעוט לה בראש כמעט בכל פעם שאני מסתכל עליה, ובמיוחד כשאני שומע אותה צוחקת.

4.    כל פעם שהיא מפהקת היא מפיקה צליל שאם אני צריך לתאר אותו אז אני מניח שככה נשמע חזיר שעובר אונס קבוצתי באיזה קיבוץ בצפון.

5.    היא נמצאת עכשיו במרחק של כמטר וחצי ממני (כל מה שמפריד בינינו זה קיר גבס דק).

6.    בגלל שכל מה שמפריד בינינו זה קיר גבס דק אני שומע את כל הקולות שהיא עושה תוך כדי שינה. היא ממלמלת כל מיני דברים לא מובנים, אני מרגיש הרבה צער וסבל בדברים האלה, למרות שאני לא מבין את רוב המילים.

לפני כמה זמן היא מלמלה תוך כדי שינה: "לא, יוסף, די, מספיק יוסף".

זה היה נשמע כמו מישהי שמתעללים בה מינית והיא מתחננת שיפסיקו, אני בכלל לא יתפלא אם אני יגלה יום אחד שזה באמת קרה.

עד כאן ולילה טוב.

נ.ב

יכול להיות גם שאני אומר כל מיני דברים מתוך שינה וסביר להניח שאם זה קורה אז אבא שלי שומע את זה (השמיעה של אימא שלי, כמו שאר הדברים אצלה, לא משהו).

לפני כמה ימים הרגשתי מאבא שלי רוחות קרות ללא סיבה וחשבתי על זה שאולי אמרתי מתוך שינה משהו עליו, כמו לדוגמא זה שאני חושב שהוא אפס פחדן, או משהו כזה. אני מאוד מקווה שלא, למרות שאולי זה יקרה שוב ממש בקרוב.

עד כאן באמת ולילה טוב.

עוד פעם הכלבה העירה אותי. גם את אבא שלי. איך אני יודע? לפי הפלוצים של שנינו (מישהו מהעבר היה מניח שאנחנו מעבירים מסרים בקוד מורס).

אני עדיין מספיק לשמוע אותה, אחרי שאני מתעורר, משתעלת את השיעולים המגעילים והקולניים שלה תוך כדי שינה ואת ההמהומים המוזרים, ממשיכה לישון כמובן (עד 10 לפחות), ואני ואבא שלי ערים בלי אפשרות להירדם שוב מרוב שהתרגלנו לשעות שינה קצרות. 4 לפנות בוקר.

שוב הלב דופק מהר ואני לא זוכר אפילו חלקיק מהחלום (זה באמת מבאס). אז מה? ככה יהיו 4 השנים הקרובות?

מאז ומתמיד אני זוכר את אבא שלי ער באמצע הלילה, בקושי ישן. חשבתי שיש לו נדודי שינה או שהוא מסוג האנשים שלא ישנים הרבה, עכשיו אני יודע שנדודי השינה שלו ישנים לידו במיטה.

עד לא מזמן הייתי מתפלא איך אבא שלי לקח את אימא שלי ואיך הוא יכול לסבול אותה כל כך הרבה זמן, אבל כשחשבתי על זה לפני זמן מה זה דווקא די הסתדר.

הבן אדם הזה נמצא בתחתית סולם הגבריות;

1.    הוא פחדן.

2.    הוא חסר ביטחון לחלוטין, גם באופי וגם בגוף שלו.

3.    הוא חי בהנחה בסיסית שכולם, כל הזמן, רוצים להרביץ לו (למרות שהוא 180 ס"מ).

4.    כל חייו הוא חי בדוחק (ונראה שהוא מאמין שלא מגיע לו יותר מזה).

5.    יש לו זין קטן עומד [(שכבר מזמן לא עומד), להסבר על סוגי הזינים ראה "אתה והזין שלך"].

6.    גם בתודעה שלו הוא צריך להיות בתחתית החברה, כשקורים לו דברים מסריחים, שיכולים לקרות לכל אחד, הוא מקבל אותם בהכנעה עצובה ולא אומר כלום.

7.    הוא מאמין שכל האשכנזים יותר טובים ממנו מעצם הוויתם.

8.    הוא מאמין, וזה גם משהו שדופק אותו בחיים, שכל המזרחים פרימיטיביים והוא קצת יותר ליברלי ומתקדם, אז כל פעם שקורה לו משהו מסריח עם מישהו מזרחי הוא מניח שזה בגלל שהאדם הזה אידיוט ופרימיטיבי ולא אומר לו כלום כי הוא מפחד לקבל מכות.

כשקורה לו משהו מסריח עם אשכנזי הוא מניח שזה בגלל שהוא אשכנזי וכל האשכנזים רעים ומתנשאים, ככה זה, אין מה לעשות ואין טעם להילחם בזה.

10. האמת היא שכל הזמן קורים לו דברים מסריחים בגלל שהוא משדר כזאת אפסיות, חוסר ביטחון, חוסר כבוד לעצמו, מעין חשש קיומי תמידי.

אם הוא היה זר אולי גם אני הייתי מתעלם ממנו או צוחק עליו, כמו כל העולם.

אז תגידו לי, איזה אישה היתה רוצה גבר כזה?

אישה שאף גבר לא היה רוצה אותה. לפני כמה זמן עשיתי ביקור פתע אצל סבתא שלי (אימא שלה), היא גרה 200 מטר מאיתנו. לא יודע למה, פתאום התחשק לי לחקור אותה על הילדות שלה באיראן ועל אימא שלי בילדותה.

היא סיפרה לי בין השאר, שלאימא שלי היו הרבה מחזרים, בינהם עשירים, כשהיא היתה צעירה.

אני חייב להודות שהיא נראתה די בסדר בצעירותה (למרות שאפשר לזהות כבר אז את המראה והמבט המכשפי), אבל אני בטוח שאף אחד מהגברים האלה לא היה ממשיך לחזר אחריה אחרי שהוא היה מכיר אותה.

זאת אחת הסיבות העיקריות שאבא שלי הסכים לסגור איתה את העסקה ולהתחתן. אחרי כל ההשפלות שהוא קיבל מנשים הוא חשב שזה יהיה "ניצחון" אם הוא יתחתן עם מישהי שנראית טוב, כאילו "צחקתן עליי? תראו מה השגתי.."

אילו רק הוא היה יודע מה יש בפנים.

היתרון היחיד שיש לו על אימא שלי זה שיש לו מוח והוא אדם חם שמפגין חיבה, ואין לו את תכונת האנטי החזקה שכה מאפיינת את האימא שלי (יש לו את זה אבל הוא איכשהו מצליח להוציא את זה רק עליה).

 בשביל אימא שלי הוא נהדר:

הוא מאפשר לה לא לעבוד גם כשאין ילדים קטנים שצריך לטפל בהם וגם כשאין כסף לכלום.

היא קמה כל יום ב 10, שמה איזה גועל נפש שהיא קוראת לו אוכל בסיר כדי שהיא לא תצטרך להתעסק עם זה בהמשך היום (מה שאומר שרוב חיי אכלתי אוכל יבש, זה היה מאוד נדיר שאכלתי אוכל שזה עתה בושל. ואתם צריכים לראות לאיזה דברים מוזרים היא קוראת "אוכל", בצבא הרגשתי כמו בגן עדן וזללתי בלי הפסקה).

כל היום היא שורצת על הספה ומדברת בטלפון עם האחיות שלה או עם אימא שלה (עוד מכשפה זקנה).

אני רוצה לנסות לתאר לכם את מערכת היחסים המוזרה שיש בינהם מבחינה מסוימת, אני לא בטוח עד כמה אני יצליח. אז ככה:

אימא שלי לא באמת רוצה אותו, הרבה פעמים אפשר לשמוע באיזה זלזול היא מדברת אליו, קוטעת אותו בטון מתנשא ומדברת ומתייחסת  אליו כמו אל ילד קטן. היא היתה רוצה איזה אשכנזי חמוד כזה עם משקפיים, אני רואה איך נדבקת אליהם לתחת כל פעם שיש בסביבה שלה אחד כזה.

אבל היא חיה במעין הצגה תמידית כלפי אבא שלי, הצגה שמנסה להציג אותה כליברלית ונאורה.

אני שומע (אבא שלי כנראה לא שם לב לזה) שכשהוא מנסה לדבר איתה על כל מיני נושאים אקטואליים דברי התגובה שלה כל כך מזויפים וחסרי עניין אמיתי בזה. היא רק מגיבה בדברים קצרים ומינימליים וכמעט ולא מעלה אף טענה משלה, וכשהיא מרגישה שהיא הולכת להיתקע היא משנה במהירות את הנושא.

רק כשהוא בבית היא מנסה לפתור תשבצים, כמוהו. זה כל כך מגוחך לראות אותה מנסה לשחק אותה כאילו זה מעניין אותה, גם ככה כמעט את כל השאלות היא שואלת אותו. ברגע שהוא יוצא היא זורקת את התשבץ מהיד וחוזרת לזלול ולבהות בטלוויזיה.

פעם היא היתה שומעת קצת מוזיקה מזרחית קלה, ומשום מה היא היתה עושה את זה רק כשהוא לא בבית. ברגע שהוא היה מגיע היא היתה מעבירה במהירות לשירי ארץ ישראל ומשחקת אותה כאילו היא אוהבת את זה (היא לא הקשיבה לזה אפילו פעם אחת כשהוא לא היה בבית).

לפעמים אני שואל את עצמי "יכול להיות שהוא כזה עיוור?" , שהוא לא רואה וקולט את כל הדברים האלה? אני חושב שהתשובה היא לא.

הגבר הזה, שאף בחורה לא רצתה (הוא גם הודה בזה) נפל ברשת שלה.

היא כישפה אותו בכשפיה המסריחים ולכדה אותו בלי אפשרות לזוז.

היא עשתה את זה דווקא לו כי היא זיהתה את החולשה, את הפחד, את חוסר האונים. וזה הצליח לה. כבן אדם שאין לו מטרות בחיים היא חיה די טוב, מבחינתה. היא פשוט לא עושה כלום.

מה זה משנה שאין לה כסף, אף פעם לא היה לה.

זה לא משנה שהיא לובשת סמרטוטים מסריחים, היא כבר לא מריחה את הסירחון של עצמה, היא מזמן התרגלה אליו.

אז מה אם אין לה חברות, היא לא צריכה חברות, יש לה את הטלוויזיה.

זה לא כזה נורא שכל העולם משתין עליה; זה בגלל שכל העולם הוא פרימיטיבי, מתנשא, חשוך ויהיר. ואין מה לעשות, ככה זה.

הדבר היחיד שאולי מפריע לה זה המחלות והמצב הרפואי המתדרדר.

כבר יש לה סל תרופות לא קטן בהרבה משל אימא שלה.

דרך אגב, לפני כמה שנים עקרו לה את שני השיניים הקדמיות וגם שאר השיניים שלה די רקובות.

4 לפנות בוקר, גם הלילה היא העירה אותי.

בטח שמתם לב ש:

1.    כשאדם שחור מפריע לבן אדם לבן בדרכו האדם הלבן לא יגיד סליחה אלא ייתן טפיחה קלה בכתפו של השחור או משהו דומה, רק לא להגיד סליחה.

2.    בהמון קליפים של זמר\זמרת שחור הם בוחרים לעצמם בן\ בת זוג, או במקרה שהם לא רוצים להופיע אז כוכב קליפ – לבן. אבל מאוד נדירים הם הקליפים שבהם רואים את ההיפך.

3.    שיש המון בנות בישראל שנמשכות לגברים כהים, אבל תודות ל"עבודה מוצלחת" של משפיעי דעת קהל במשך עשרות שנים, אסור בשום פנים ואופן להביע גילויי הערצה או משיכה פומביים לגברים מזרחיים.

זה מסביר, בין השאר, את ההיסטריה שהיתה סביב רודריגו ובמידה מסוימת גם סביב זוהר ליבה, שניהם גברים דרום אמריקאים.

4.    שכל מה שאמרתי על גברים שחורים בתקשורת נכון גם לגבי נשים         

שמנות.

5.    שסדרות ותוכניות טלוויזיה שבהן ההגמוניה הלבנה שולטת מיד הופכות ללהיט (הישרדות), או תכניות שאפילו לא טורחות לשים עלי תאנה (חברים, סיינפלד – תכניות שכנראה ישודרו בשידורים חוזרים גם עוד 20 שנה).

ברגע שתכנית כזאת עולה כל הגיא פינסים ורענן שקדים למינהם מתחילים לפמפם לציבור על התכנית החדשה והנפלאה שחייבים לראות ולאהוב אותה, והציבור מקבל את הדין בהכנעה מהנה.

ברגע שעושים שינויי צבע בסדרות מהסוג הזה וההגמוניה הלבנה מפסיקה לשלוט, זה גם סימן לסופה הקרב של התכנית.

וזה לא בגלל שהשחורים שחקנים פחות טובים, ממש לא. זה בגלל שברגע שזה קורה משפיעי דעת קהל, שוב הם, עכשיו אומרים את ההיפך ממה שאמרו בהתחלה ופתאום שמים לב כמה שהתכנית גרועה.

והציבור, חלקו הגדול גזעני, מפנה במהירות את הגב.

זה בדיוק מה שיקרה עם הישרדות – ברגע שתהיה עונה שבה לא ישלטו אשכנזים לבנבנים ואפילו יהיה להם אדם שחור כמושא בדיחות קבוע, ברגע שזו תהיה תכנית רגילה עם מתמודדים מכל מיני סוגים – היא תיפול. אתם תשמעו כל מיני הסברים ארוכים ומפותלים שבעיקרון יסבירו ש"זה כבר לא זה", וה"תכנית מיצתה את עצמה" וכל מיני דברים מהסוג הזה, אבל מאחורי השטויות האלה יש אמת אחת (לא תמיד מודעת) – תורת הגזע.

     6. כשאדם לבן מגיע למקום שבו צריך לעמוד בתור ורואה שכל האנשים שעומדים בתור הם שחורים הוא לא יעמוד בסוף התור ויחכה לתורו אלא יחפש כל דרך כדי לעקוף ולגשת מיד להתחלה ("יש לי רק שאלה" , "אני רוצה רק לבדוק משהו").