מי יודע, אולי הבלוג הזה יעניין אותכם?

לא משנה כמה שאני ארצה, אחשוב, אקווה הם לא ישתנו ..

או שהמצב לא יחזור להיות כמו פעם.

אתמול חשבתי שתמדי כשיש לי משו טוב, אני לא מעריכה אותו מספיק

שנה שעברה, באמת, הייתה השנה הכי כיפית שהייתה לי בחיים

היה לי הכל .. עכשיו? הכל חדש ומוזר. ולא מהסוג הטוב

האנשים שהייתי איתם פעם שאני כלכך מתגעגעת לשיחות , לבילוי איתם בחיים לא יחזרו להיות אותו הדבר

הפכו למרירים, רעים, צינים יותר מידי, צבועים.. לא כיף.

אינלי כבר כח, אני לא באמת חיה.. אני סתם מעבירה תזמן, לפעמים בכיף לפעמים לא

כיף רק שאני איתו ושוכחת מהכל.. רק כשהכל מרגיש כמו פעם, כמו לפני כמה חודשים מסכנים..

שהכל היה כלכך פשוט וקל,ידעתי את המקום שלי , ידעתי מי אני .. עכשיו אני לא מיוחדת, לא שונה,

לא מישהי שתזכור, לא בולטת, לא מנהיגה, לא מובילה.. לא אני .

משו נעלם, בעיקר הביטחון באנשים, בסביבה, ובמעמד שלי ..

יכולתי להרגיש רצויה בכל מקום שאני הולכת.. עכשיו זה רצויה רק במקומות מסויימים.

טוב אינלי כח לכתוב, הדמעות כבר בגרון..

כרגיל פוסט של מירמור מה שהכי לא מתאים לי, אבל הכי עוזר

לילה טוב