יש הרבה דברים שקורים היום לצערי שלא קרו לפני קצת יותר מעשר שנים כשאני הייתי נערה.
בין היתר השפה.
אני חייבת להגיד לכם משהו, בין אם אתם בני 12 15 או מבוגרים יותר או פחות.
אתם לא תקשיבו לי, בטח שלא עכשיו, ובטח שלא עד שתיהיו בעצמכם בגילי, ותאמינו לי אם תזכו להגיע לגיל שלי אתם בטוח לא תתגאו בהתנהגות הזאת.
וכן יש מצב שאהיה חייבת להסביר לכם את זה בצורה שאני פחות אוהב, אבל אני חייבת להסביר לכם את זה.
לא איכפת לכם ואתם לא שמים_ _ _על אף אחד באזור שבו אתם מקללים.
יופי לכם, אתם פשוט "גאווה" ממש הישראלי המכוער.
ההורים שלכם נותנים לכם לבלות גם "מאוחר" ודווקא אז אתם עוד יותר משחררים.
למה הכוונה? ואיך זה נראה ונשמע מהצד?
לפני כמה ימים אני הייתי על קו לילה אחרי בילוי מהנה במיוחד שנהרס בשניה שקבוצה של נערים צעירים יחסית עלו על האוטובוס.
אתם צועקים בקולי קולות וממש לא מעניין אתכם שאתם באוטובוס וממש לא לבד.
אתם ממשיכים לזרוק_ _ _ולצעוק ולקלל גם כשאנשים דורשים מכם להפסיק.
אם הייתי מצלמת או לפחות מקליטה את זה ומעלה לכאן הייתם אומרים מה פתאום, ואני בטוחה שאתם לא הייתם מאמינים לי גם אם היייתי מעלה סרטון או הקלטה שכזאת.
קחו שניה בזמן שאתם מתפרעים, תנשמו שניה, תסתכלו סביבכם תראו למה אתם גורמים, תגדילו ראש ותנסו להקטין את הבלגן.
לא הגיוני שאוטובוס שלם של עוד עשרים או שלושים אנשים חוץ מכם צריכים לסבול כי בא לכם להשתחרר במקום ציבורי, גם אם זה בית קפה/ פאב בגיל המתאים/ קולנוע או בכל מקום ציבורי כזה או אחר.
עכשיו זה הגיל של לשחרר ושלא יהיה לכם איכפת מכלום, אתם מרגישים שכל הזמן רק אומרים לכם מה לעשות, ולא לצעוק ולא לקלל ולהתנצל ולעשות ככה ולא לעשות אחרת.
מבינה שאתם מתוסכלים ושלפעמים כאין מסבבכם את המבוגר האחראי שאתם מרגישים מלכי העולם ושאף אחד לא יכול עלייכם.
אני לא אומרת לכם אל תצאו לבלות, או לא להנות בכלל ו"להיתקע" בבית ולסבול, אבל יש כל כך הרבה דרכים של לשחרר שלא חייבות להיות בצרחות וקללות ובפגיעה בהנעה של אחרים מסביבכם.
כי היום אתם במקום שמסתכלים עלייכם מוזר ומבקשים מכם קצת שקט ולא איכפת לכם מכלום.
בעוד עשר שנים בערך תיהיו אתם שם במקומי ותתביישו ותתיאשו מההתנהגות הזאת לפחות כמוני.
תגדילו ראש ותלמדו איך לשלוט בתנההגות הזאת כי יש קיצוניות בכל התנהגות ואפשר קצת אחרת.
טיפה התחשבות בסביבה לא הזיקה מעולם לאף אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
