הפחד להיאבד,
הוא משתק.
הפחד לא לדעת, לחיות על בסיס ההנחות שמתרוצצות בראשי בלבד,
מחליפות תחפושות עד דלא ידע,
משתק הוא.
כמה פחדתי לא לעשות את הדבר הלא נכון,
שעל הדרך עשיתי כמה דברים אחרים שגויים.
זה שיעור על הצד הלא נעים.
שיעור שאומר
שלפעמים
לפעמים עדיף לא לדעת.
ולפעמים עדיף להיות קצת מבולבל,
ולא לתת ליצר ההישרדותי, המתגונן, המפחד -
לפרוץ את החומות, לשאול ולחקור ולחפור ולנבור
כמו בפצע שרק מנסה להגליד.
זה קצת מזוכיסטי
והאמת גם קצת טיפשי,
והכי מבאס שבסוף גם די פוגע.
כשהכוונות מפספסות את המטרה,
ומספחות עוד נפגעי חיצים תמימים על הדרך,
זה משתק.
זה משתק אבל אפשר גם אחרת.
זה משתק אבל מזל שיש את האנשים שיראו לי אותי מבחוץ,
שישימו לי מראה בדיעבדית,
שקצת לא נעים להסתכל בה,
כי את לא אוהבת ממש את מה שמשתקף,
אבל מזל שיש.
כי רק ככה
פוקחים את העיניים
מסירים את אבק הפחדים שהצטבר והסתיר את כל האמת,
את כל האנשים שמסביב,
את כל מה שקורה מעבר לראש שלי,
מחוץ לבפנים,
מחוצה לי.
עכשיו חדש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
