| 9/2009
אגב פוקימון, נתקפתי בכזו נוסטלגיה, שהלכתי וריפרפתי על כמה פרקים של נארוטו, בליץ', איר גיר, טסובאסה קרוניקלס, ודי.אנ.אנג'ל. למרבה הצער מסתבר שהזמן אולי מתקדם, אבל מנגה לא. הייאוש! פעם חשבתי שאינויאשה/רנמה 1-2 זה אינסופי.
ברצינות, מה יש למנגהקה בימים אלה? הם מסרבים להרפות! די, די, הילד סובל, תנו לו לשמור על מעט כבוד ולמות בשקט! שמישהו יתקע זריקת ציאניד בירך הקוליקטיבית של מנגות שונן! (טסובאסה היא היוצאת דופן כאן - אבל זו מנגה מופרעת כל כך שאני לא יודעת איפה לתקוע אותה. הסיבה היחידה שאי פעם ניסיתי לעקוב אחריה היא שאורן. הוא לא טסונדרה נהדר כמו פעם, אבל הוא משדר כאלה גלים של אח גדול שאני לא יכולה שלא לחבב אותו. אבל אפילו הוא לא שווה את זה - ברגע שמתחילים עם "אופס כולנו מתנו ונולדנו חדש!" אתם יודעים שהמצב אבוד).
זתומרת, אני חושבת על ימי נעוריי היפים, שבהם קרבות נמשכו מה, חמישה פרקים? לא חמישים. בהם היו חמש, שש, מקסימום שבע דמויות מרכזיות, לא עשרים ושמונה (בליץ', אני מסתכלת עלייך). כמה אפשר? זה מזכיר לי את גיבורים - "תראו, יש לנו כוחות על! ובסוף כל פרק אנחנו כמעט מתים/נתפסים/נעלמים! איזה מתח! ונגמרו לנו הרעיונות לדמויות הראשיות, לכן אנחנו מוסיפים עוד! וגם הם יעברו פרקים שבסופם הם מתים/נעלמים/נתפסים! אתם חייבים להמשיך לצפות!". מתח זה טוב ויפה, אבל חייב להיות עוד משהו, תם יודעים. תקראו לי צינית,אבל אני מתחילה לחשוד שמרבית המנגהקה לא יודעים לאן הם הולכים עם העסק הזה, ולכן מכניסים טורנירים וקרבות בוסים ובחורות עם כוחות מיוחדים ובלי זיכרון. זה רק נדמה לי או שהמלנכוליה של סוזומיה הארוהי משכפלת את עצמה? (<-הרומנים לא רעים, למעשה, והג'נדרבאנדר של זה משעשע עד אובדן הכרה)
וסקיפ ביט! הימים היפים שבהם קיוקו דילגה ממקום למקום ושיחררה את נשמתה האפלה על עוברי אורח תמימים חלפו עברו להם. כבר ארבעה חודשים שהמנגה מדשדשת בפלוט אלאמנט מקורי עד דמעות - ולנטיין. בשלב זה אני מוכנה בהחלט לחנוק במו ידי את שו ולסיים את המנגה (היי, אני חושבת ששו וקיוקו הם מצויין - תמיד אהבתי טסונדארה, ועוד טסונדרה שלא מחביא את רגשותיו אלא *באמת* נטול נשמה לחלוטין, IT JUST DOESN'T GET ANY BETTER. ובכל זאת...)
השורה התחתונה היא שכל העסק מעייף נורא - ישבתי וטרחתי לצפות ב-CODE GEASS, ותאמינו או לא, זה היה הומואי מדי אפילו בשבילי! במילות החוכמה של קארטמן- what, got sand in your vagina?
[אגב, סאות'פארק סלאש~! אוף, KK זה אולי אחד הסלאשים אפופי האנגסט שנתקלתי בהם מעודי. קני ללא ספק עמוס קומפלקסים, ולדמיין אותו משליך אותם על קייל, לנצח ילד בן 13, לא יום אחד יותר ולא פחות, זה מענג להתמיה.]
ובשביל מה? בחיי שזה לא שווה את זה. פשוט אין שום אנימה או מנגה שם בחוץ שמסוגלת לשאת את עצמה בכבוד אחרי פרק 15.
מרבית האנשים אומרים שיש לי מנטליות של בת 14 (אכן, אני גם נראית כזו. היי, יש לי כרטיסית נוער באגד, it's not all bad) אבל כשאני אני רואה אנשים מצחקקים בעונג בגלל ומפייר נייט או *בודקת מה הולך עכשיו* באקאמונוגטרי [<אין לי שמץ של מושג, משהו MOE?] אני מרגישה כל כך מבוגרת, תם יודעים?
This yuli is not a happy one~
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
