אני לא אכתוב כלום על יום שישי
מספיק אנשים ראו שמעו ונכחו לדעת מה היה.

ישמע מוזר אבל אני שמחה שזה היה.
שמחה שהברק הכה בי והוציא אותי בצורה הכי כואבת מהבועה ששהיתי בה.
למדתי דברים . עלי , על חברות שלי , על שיקול הדעת שלי
דברים ישתנו ,זה בטוח.

"ואי דניאל איך את כזאת בן אדם שמחייך ולוקח בקלות,
במקומך אני לא יודעת איפה הייתי עכשיו"
כן אמרו לי את זה , חברה טובה
ואני בלב חשבתי
אני מחייכת. כן
כי אם לא מי יחייך ויצחיק
מי יעזור לכל המתוסכלים
מי יעלה לכל העולם את המצב רוח
מי שיכנע שיהיה טוב
מי,מי אם לא אני?

הרגשת גאווה אולי ?
שילדים בגיל שלי שוקעים בעצבות וברחמים עצמיים.
ואני שכלום לא מושלם בחיים שלי
באמת שכלום.
לא אומר שגרוע ולא טוב , אבל פשוט לא מושלם
כמעט בהכול יש פגם.

בן אדם שישקע בדיכאונות אני לא.
עצובה,מפחדת,מתוסכלת,כועסת?
לא , אני פשוט מאוכזבת
מעצמי , מכמה אנשים
אני בוכה,גם כשלא רואים
[דרמה קווין שכמוני]

אבל הגעתי למסקנה:
אני רוצה להשתנות
להתנקות,להרגיש טהורה בכל חלק וחלק
רוצה.רצון זה טוב
הייתכן?!

יתכן.