אני חושבת שהמוטיב המרכזי בחיי הוא פחד. פחד להתחבר עם אנשים, פחד להיקשר לאנשים, פחד שאנשים יעזבו, שאנשים יבגדו, ינטשו, פחד להישאר לבד.

החלק המצחיק שזה שאני לא מרגישה את הפחד, אני יודעת שהוא שם אבל הוא מחליט להתבטאות בכעס, עצבנות, עצב [כל כך הרבה עצב] בכאבי ראש, בטן, חזה, לפעמים בהתרגשות ולפעמים באדישות. אבל הוא שם, מלווה אותי בכל רגע בחיי.

יש מישהו שאני לא יודעת אם אני רוצה או לא, משהו מרגיש לי מוזר כשאני איתו, כאילו אני כן רוצה אותו כי מבחינתי הוא מושלם, יש לו חיוך מדהים, שיער מקסים ואופי שרק יכולתי לחלום שיהיה למישהו והוא באמת הדבר הכי קרוב שאני מכירה לשלמות, אבל יש משהו בו שמהרגע הראשון שראיתי אותו זה הופיע, משהו לא מובן. אני זוכרת במדויק את הפעם הראשונה שראיתי אותו, זה נחרט בזיכרוני כאילו רק עכשיו חוויתי את זה. הוא הופיע עם הלהקה שלו על הבמה ואני בדיוק נכנסתי לאולם וראיתי אותו על הבמה והדבר הראשון שחשבתי לעצמי היה 'וואי איזה מגניב הוא מנגן בבנג'ו' ואז התסתכלתי עליו יותר טוב ואמרתי לעצמי 'הממ וואו הוא נראה טוב' וחשבתי לעצמי שהוא בטח זיין מניאק ושלא כדאי להתקרב אליו והסתכלתי עליו עוד פעם אחת ואמרתי לעצמי 'לא, לא כדאי, אני לא רוצה להתחיל עם זה ולהיפגע' ומאז ה'לא' הזה שאמרתי לעצמי באותו רגע נתקע לי בראש ולא עוזב.

מאז הפעם הראשונה ההיא שראיתי אותו על הבמה יצא לי להכיר אותו יותר לעומק ולגלות שהוא ההפך המושלם ממה שחשבתי שהוא, שהוא אחד האנשים הכי תמימים והכי מקסימים והכי אנושיים שיצא לי להכיר. ואנחנו מסתדרים מאוד טוב, אפילו מאוד טוב אני מעיזה להגיד, אבל איכשהו כל פעם שיוצא לי להתסכל עליו ולהגיד לעצמי 'אותו אני רוצה' ה'לא' הזה מופיע עוד פעם, חקוק בזכרוני כמו צלקת עקומה, פשוט נמצא שם, לא מובן, לא מוסבר ולא מוכן ללכת, פשוט נמצא ואומר 'לא'. 'לא' מלווה בעצב קטן וצביטה בלב.

בהתחלה חשבתי שאולי ה'לא' הזה זה פשוט אותו ה'לא' שאמרתי לעצמי בפעם הראשונה שראיתי אותו, שאולי זה נתקע לי בראש מאז ואני רק צריכה לעשות סוויץ' קטן וה'לא' הזה יהפוך להיות 'כן', אבל ה'לא' הזה מרגיש לי שונה, אני חושבת שזה 'לא' של פחד. 'לא' של הגנה עצמית, 'לא' שפשוט אומר שהגיע הזמן לוותר, ואז אני מזכירה לעצמי על מה ועל מי ה'לא' הזה אומר לי לוותר ואז מגיע 'לא' יותר גדול שאומר שאני לא מוותרת, שתמיד רציתי למצוא מישהו כזה ועד שמצאתי אני לא רוצה לוותר, אבל ה'לא' הקטן הזה עדין שם, מציק ל'לא' הגדול ולא מוכן להיעלם.

"לא" זאת מילה קטנה ושלילית עם הרבה משמעות. אני אישית לא אוהבת להשתמש כל כך במילים שליליות, אני מבין אלו שמאמינים שזה פשוט מושך אנרגיות שליליות שמושכות דברים שליליים. אז אני צריכה להעיף את ה'לא' הקטן הזה ל'כן' אחד גדול, וזה בדיוק מה שאני אעשה כשאני אהיה בטוחה ואבין לחלוטין מה המשמעות של ה'לא' הקטן הזה.