הדיכאון שוב מתחיל לחזור ואני מנסה לפצות עליו עם אוכל, והרבה.

אני מנסה לדמיין את החיים בתקופה טובה יותר, כשיש לי את כל מה שרציתי. עשיתי מקודם מדיטציה ותוך כדי עשיתי רשימה של כל מיני דברים שאני רוצה ושיהפכו את החיים שלי לקצת יותר טובים: כסף, עבודה טובה, מחשב נייד, בגדים חדשים, רישיון, מכונית, עוד קצת כסף ואז דירה משלי, בית משלי, אבל איכשהו ככל שדימיינתי יותר וככל שהלכתי יותר רחוק ככה זה נראה לי חסר טעם.. פתאום הכל נראה לי כמו "אז מה?" אוקיי אז יש לי את כל מה שרציתי להשיג ועכשיו מה עושים? אני עדין לא רואה את עצמי מאושרת למרות שאני יודעת שיש לי סיכוי והוכחתי לעצמי את זה בלונדון, אני כן יכולה ליהות מאושרת ברגע שאצא מפה! אבל אם זה ככה אז למה כשדיימנתי לקנות דירה משלי היה החלק המדכא בדימיון? זה אמור להיות אושר! זה אמור להיות טוב! אני חושבת שזה דיכא אותי כי זה עדין פה, זה עדין קרוב.

אני צריכה להתרחק מפה.. אני אוהבת את ישראל ובאמת שאין לי שום דבר נגדה, להפך, אני ממש גאה בעובדה שאני גרה פה ושפה נולדתי ושאני באה מפה אבל למרות כל זה אני עדין לא יכולה להיות מאושרת באמת פה, לא נראה לי לפחות. אני ממש רוצה את זה, אני ממש רוצה לחיות פה ועדין להיות מאושרת אבל אני לא יודעת אם זה יכול לקרות, לגור בחו"ל נראית לי האופציה הכי טובה, זה נשמע לי טוב, רחוק מהכל, להשאיר את הבעיות פה ולפתוח דף חדש בחו"ל. אני אוהבת את הרעיון הזה :)

זה מה שאני צריכה להכניס לי לראש, האושר הקטן הזה, ואתם יודעים מה? אני חושבת שלגור בחו"ל יקרב אותי עוד יותר לארץ, להיות בחו"ל והתגאות שאני מישראל, להסביר לכולם על המנהגים בארץ ושצבא זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע ולהגיד את כל זה בגאווה אחת גדולה, ובמיוחד במיוחד לדעת שאני לא שם .

האמת שהייתי בי קנאה קטנה בכל פעם שפגשנו שם יהודים שרוצים לגור בארץ, איך שהם התלהבו מישראל ומדברים על כמה שהם רוצים לעבור לגור פה. כיף להם. ההתלהבות שיש להם מהארץ קצת גרמה לי לקנא אבל אני יותר בסדר עם זה עכשיו כי אני יודעת שאני רוצה לעבור בחו"ל לא מתוך שנאה לארץ אלא מתוך ידיעה שגם מחכה לי עולם שלם בחוץ, מחכים לי חיים גדולים ועולם מלא אפשרויות ושינויים וגם בגלל העובדה שפשוט בארץ אני לא יכולה להיות מאושרת, יש פה את כל הצלקות והטרואומות והמשפחה שלי ואני יודעת שבגלל זה אני לא יכולה להיות מאושרת. בעיקר בגללם.

אני חושבת עכשיו על כל החיים שיהיו לי ואני מרגישה נגיעות קטנות של אושר. הרחק מכאן, שם מתחילים החיים הטובים :)

יהיו לי חיים טובים. אני יודעת את זה