| 10/2007
אקסיומות קיומיות
חיי מוגדרים כרגע במשפטים סתמיים, עובדות באויר. אפשר לנסות לדוג כמה מהם מהסביבה הכללית.
קודם כל, אני רעבה ואין לי אוכל בבית. המשפחה שלי פצחה במעין דיאטה קטלנית, בה הם חיים על ירקות וקוטג', ומידי פעם גם טונה, ועוף מכובס ודג מכובס וכל זה חלילה לא ביחד. אז מה שאני אוכלת זה דברים שיוצאים מהפריזר, מתחזים לבשר ונקראים המבורגר או שניצל או לא נקראים בכלל, שמטוגנית במחבת כשיש כוח ובמיקרו כשאין, ומוצאים את עצמם בין שתי פרוסות לחם לבן כלשהו שעכשיו רק אני אוכלת, בריפוד מיונז (שעליו לא אוותר בשום דיאטה שהיא). לעיתים אותה פרוצדורה מתרחשת כאשר אין באמת לחם, ובמקומו יש קטשופ שחובר למיונז וגורם לבשר התעשייתי שלי להיות טעים יותר. הגרסא העלובה יותר של כל העניין היא פשוט סנדוויץ' פסטרמה.
אופציה נוספת של תזונה זה סלט טונה, קרי טונה עם מיונז, ולעיתים עם ירד קצוץ בודד, במקסימום שניים. אני גורסת שכשהטונה במיעוט, זה כבר לא סלט טונה, זה סתם סלט *עם* טונה. וזה לא בסדר בכל כך הרבה דרכים שונות.
מעבר לכך יש מעט חישודים שלרוב אין לי כוח אליהם. שלשום החלטתי לטגן חביתה, אבל עקב חוסר היכולות הקולינריות שלי, שלא לדבר על הבנה בסיסית של חביתה מהי, זה התחיל בטיגון בצל בתוך שמן ואבקת מרק פטריות (כי לפתוח קופסת שימורי פטריות זה המון מאמץ), שהפך מהר מאוד למשהו סמיך ומבעבע מאוד, ואז שפיכת תערובת של ביצים, חלב, רוטב סויה (היה במקרר), סוכר (היה נדמה לי שהגזמתי עם הסויה), ושום מיובש (סתם כי אני אוהבת) אל המחבת. אחרי זה עוד אכלתי את כל זה עם קטשופ, ואפילו היה בסדר. כשהאוכל חם לא באמת מרגישים את הטעם. אפשר גם לבשל פסטה, אם ממש מתאמצים. ואפשר לטגן צ'יפס, אבל לאחרונה לא מתחשק לי כלל. לפעמים אמא מכינה פירה. אלה בערך האופציות.
בקיצור, יכולות הבישול שלי מעוררות חלחלה, וזה שאני לא מסוגלת לחתוך סלט שיצא אכיל זה היה מצחיק בגיל 14, וגם אז לא ממש, ובשנותיי המכובדות זה מתחיל להיות מאוד מטריד.
עוד דבר שכבר לא מצחיק מאז גיל 14 זה מצב הצבירה של החדר שלי. כבר התרגלתי שהדרך בין הדלת למיטה (כשהמיטה היא המקום היחיד שראוי לשהות בו בחדר) מתבטאת בניתור למרחק, כיוון שהרצפה הוכרזה כנעדרת, והרי אי אפשר ללכת על *דברים*. עוברת בראשי חצי מחשבה על לרפד את הרצפה בגופות, לפחות יהיה על מה לדרוך.
בנוסף לכל הדברים הללו, הגעתי למסקנה שדרך ניהול הכספים שלי גרועה בעליל. קודם כל, לפחד לבדוק יתרה כי זה בטח לא משהו שאני רוצה לראות זה רעיון כרוע בעליל. אני באמת מוטרדת מכמות הכסף שהוצאתי בשנתיים האחרונות על דברים מתכלים, ומה שיותר גרוע, שהתרגלתי לחיות על פחיות קולה וסנדוויצ'ים קנויים כמו אנשים שיש להם כסף שלי בהחלט אין. גם בסיגריות מומלץ לצמצם, זה עושה חור בכיס ועוד אחד בכל ריאה.
מאיפה החלו לעלות לי כל הביקורות הנוקבות האלה? ובכן, אני רשמית מתחילה לאכול סרט של הוי-לא-העולם-האמיתי-עם-השיניים-הגדולות-יבוא-ויבלע-אותי. כנס משתחררים הותיר אותי עם בלון מנופח בהליום חד פעמי, עציץ של גן בגביע יוגורט בשם פטוניה, ותסביך נפשי נוסף לרשימה המתארכת. אוניברסיטה, שכר לימוד, מעונות, עבודה, הוצאות מחיה/קיום, בחירת מקצוע, בחירת מקום, איפה יש יותר דשא, מה עם יוליה, איך מצךיחים לא להיכשל בדרך אל התואר, ומה שיותר גרוע, איך מאזנים משוואה שגויה לחלוטין מבחינה מתמטית - כשיש הוצאות (לא משנה אפילו כמה) ופשוט אין הכנסות.
אתמול נסעתי לבקר את יוליה ובדרך מצאתי את עצמי מנסחת מכתבים שיצורפו לבקשות למלגות על שכונת העוני בה אנו מתגוררים, העלייה המייסרת ארצה לפני שנים אלפיים, ואיך שחינוך אקדמאי הוא ערך עליון במשפחתנו, בערך במעמד של משיח. יוליה שכנעה אותי לבוא בעיקר בזה שאמרה שהיא זקוקה לתמיכה נפשית כדי לבדוק את ציון הפסיכומטרי שלה, אבל בסוף בכלל אל עשינו את זה. כן עשינו קפה עם ברנדי ונגילה וחצי. חיה טוב, הבחורה הזאת. הלוואי עליי.
אני רוצה מטבח משלי, ועצמאות מסויימת וזמן לכתוב ספר שאף אחד לא יסכים להוציא לאור. אני רוצה אנרגיה לנקות פה קצת, לדברים פשוטים כמו להחליף סדינים פעם בכמה שבועות, ולהפסיק להרגיש שהגרון שלי קורס לתוך עצמו, ספק מהצינון ספק מהסיגריות. אני רוצה שלא אצטרך ללכת מחר לצבא, גם אם לראשונה אני הולכת לאותו בסיס כמו הבחורה שלי, שהיום נדמה לי יש לנו רשמית חודשיים. היא סופרת ומזכירה לי, אני לא בקטע של תאריכים.
אני רוצה לבצע גלגול של האנשים בחיי, ברובם, להעיף כל כך הרבה מהם ולהשאיר ממש מעט. זה לא שהם חטאו במשהו, חלילה. זה פשוט עניין של מחזור. וזה שהכרויות ארוכות נוטות להשאיר מטען לא נעים ובשביל להתעלם ממנו, צריך להעלים גם את האדם המדובר.
יצויין בנוסף שיש אנשים שבשבילם "מחר" זה מושג מאוד-מאוד מעורפל, מופשט וניתן להארכה.
אני נשמעת בת 14. אני מרגישה בת 14. אני למעשה בת (כמעט) 20.
נמאס לי לבעול איברי חשיבה.
טוויסטד.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: