וואי. לא כתבתי פוסט כבר איזה שבוע או משו. אני יודעת שהקוראים הנאמנים במתח..(not)

יום ראשון

קודם כל הקדמה קצרה - המורה שלי לתנ"ך פסיכית. היא מגיעה לכיתה בערך 5 דק' לפני הצלצול ואם מישהו נכנס אחרי הצלצול לכיתה, זה כבר איחור ובלה. הקיצר נשארתי אחרי ההפסקה בחוץ לדבר עם אנשים וראיתי שיש עוד אנשים מהכיתה בחוץ. אחרי דקה אני קולטת שכולם נכנסו פנימה ונשארתי היחידה מהכיתה שלי שלא נכנסה.. עמדתי להיכנס ופתאום אני רואה את כולם חוזרים ומודיעים בראש מורכן: "היא לא נתנה לנו להיכנס כי איחרנו.."

שקלתי את האפשרויות שלי - להישאר בחוץ שעה-שעתיים (אולי היא הייתה נותנת לנו להיכנס אחרי שיעור אחד) ואז ללכת לשיעור ספורט ולמות בריצת 2000 מ' או להבריז.

יצאתי מבי"ס עם כמה מועפים ועם יעל. הלכנו למרכז קניות שיש ליד בי"ס ומשם אני ויעל המשכנו לעיר בחיפוש אחר הלא נודע (תחפושת). חיפשנו וחיפשתי. מדדנו כובעים מצחיקים. שייכנו כובעים לאנשים (ויקינג.. =) הצענו אחת לשניה רעיונות לתחפושות (ילדי "טריק אור טריט", סאדו-מאזו, חשפנית בתחפושת של שוטרת, וילג' פיפל - שהחלטנו לדחות לשנה הבאה ועוד..) ויצאנו מהעיר בידיים ריקות, אך עם רעיונות.

יעל החליטה שהיא תתחפש לנהג משאית ואז חשבנו על תחפושת בשבילי - רומאית הגרסא הזנותית: שמלת מיני (אם אפשר לקרוא לזה ככה) מסדין לבן ומתחת גרביון רשת ומגפיים שחורות.

יום שני

היה לי זימון לצוות אויר. לבורים מאיתנו - צוות אוויר זה טייסים. מה לי ולטיס אתם שואלים? אני שאלתי את עצמי בדיוק את אותה שאלה.

אני חייבת לציין שהבניין המסריח הזה של הצו הראשון מסריח. בעצם כבר אמרתי שהוא מסריח. טוב - הבהרתי את הנקודה. אני נכנסת - "קומה 3" אומרים לי. יופי, תודה. עולה לקומה 3. קולטת כמה נערים ונערות יושבים להם ומנסה להבין איפה זה חדר 302. אני רואה 3 ומשהו לא מובן אחריו. ורואה משהו שנראה לי מרחוק כמו 300 אבל 302 לא ראיתי. ליד היה מסדרון. באתי להתחיל ללכת במסדרון המסריח ואז שאלתי את כל החבורה העליזה (not) איפה זה החדר המסריח. "כאן" מישהו ענה. אז התיישבתי. חיכינו וחיכינו. אמרו להיות ב8 ולא לאחר. איחרתי ברבע שעה. חיכינו שעה. בסוף יצאה איזו פוסטמה ולקחה לנו את הת.ז. אחרי זה חיכינו עוד מלא זמן ובסוף נכנסו לעשות מבחן. הפוסטמה סיננה: "אתם לא יכולים לחתום ויתור עד הגיבוש, אם אתם בנות או בנים יחידים אתם יכולים לחתום ויתור.." (למה לא חתמתי?.. לא היה זמן לעכל.. והממ אף אחד אחר לא חתם..) עשינו מבחנים. יצאנו. קיבלנו הפסקה. הוריי! דיברתי עם מישהי. גם היא יוליה. חזרנו למעלה. חיכינו עוד מלא זמן. הודיעו לנו מי עבר את השלב הראשון - כולם!

חצי קב' נכנסה לעשות עוד מבחן - אני איתם. היה צריך להרכיב משו. יצאתי משם מיואשת עם מבט של "וואט דה פאק?!" ואחד (עידו, כפי שהתברר בהמשך) שאל למה אני נראית כאילו אני עומדת לבכות.. מייאש, זה למה. התחלנו לדבר ואחרי זמן לא רב בכלל כל קבוצת האנשים דיברה. כולם ביחד. זה הרגיש כמו שוק שכזה. היה כיף. אנשים טובים. בסופו של דבר שאלתי: "מישהו כאן באמת רוצה להיות טייס??" שקט. ממ כנראה שלא. הצבא הזה מוזר... היה עוד מבחן שכל אחד נכנס אליו לבד ואני הייתי אחרונה. בסופו של דבר סיימנו ויצאו להודיע לנו מי עבר. כולם חוץ מ-2.

יצאנו משם. הלכתי עם יוליה, עידו ועוד מישהי למסוף תל השומר, נפרדנו בברכת "נתראה בירפ"א ומזל טוב" מלווה בצחוק מלגלג והתפצלנו לאוטובוסים.

אח"כ הייתה הכנה לפולין. כל פעם זה נהיה יותר ויותר מיותר.

אחרי זה אמא סחבה אותי לאיזה מופע/הצגה. זה היה אחד ההזויים. לא, לא. הכי הזוי. משהו דמוי פנטומימה.

היו שם שני ליצנים כאלה. ועוד איזה 4 יצורים מוזרים. עם כובעים כאלה שיצאו מהם שתי שלוחות מפחידות כאלה.

זה התחיל בליצן אחד עם חבל. הוא כרך את החבל מסביב לצוואר שלו וניסה למשוך. ואז החבל נמשך עוד ועוד ולא נגמר. עד שבסוף הוא הגיע לסוף החבל - ומה היה שם? עוד ליצן כמוהו שהחבל כרוך מסביב לצוואר שלו!

המופע נגמר בהרבה כדורים ענקיים וצבעוניים שהועפו על הקהל, ששיתף פעולה די יפה וסובב וזרק את הכדורים. ישראלים מוזרים.

זה היה פשוט.. פשוט הזוי! הסתכלתי לימיני - אמא במבט של "למה שילמתי על זה כסף??" הסתכלתי לשמאלי - הילדים של חברה של אמא במבט של "למה ההורים הדפוקים שלי שילמו על זה כסף??" ואני עצמי הייתי במבט של "הא?!"

קשה להאמין שבזמן שאני לא הולכת למועדונים ודברים אחרים שדורשים כסף, אמא שלי מחליטה שזה חשוב לספוג תרבות אז אנחנו הולכים לראות דבר מגוחך שכזה...

אחרי בי"ס נסענו לסגולה אני, רון ואוגי לחפש תחפושת. כן - יום אחרון לפני פורים ועדיין לא יודעים למה מתחפשים. אני, רון, יוקו ונויה קבענו בסופו של דבר שנתחפש לפיות - כל אחת בצבע אחר. אני בשחור (מפתיע). הלכנו לחנות אחת, ואז לחנות אחרת. היו רעיונות של מה לקנות אבל עדיין לא קנינו כלום. נכנסנו להאנגר (סתם כדי לראות..) ויצאנו עם מלא תחתונים. ז"א אני ורון יצאנו עם מלא - אוגי יצא עם זוג אחד. הגענו לעוד חנות ושם כבר התחילו הקניות - איפור, ספריי לשיער. עוד חנות - גרביון רשת. חזרנו לחנות שבהתחלה - זרי פרחים לראש, כנפיים.

חזרתי הביתה וריססתי את הכנפיים הלבנות בשחור. לצערי - בגלל שאני טיפשה - ריססתי אותן על האספלט מתחת לבית שלי והוא נהיה שחור בצורת נכפיים. נלחצתי קצת (השכנים זונות) וירדתי למטה עם אציטון לנסות לשפר את המצב (או לפחות לטשטש עקבות) נו שוין.

קיצרתי חצאית ארוכה למיני נפוחה. צבעתי את הפרחים הצבעוניים בזר לשחור. והלכתי לישון בערך ב-2 בלילה.

פורים - הוריי!

קמתי, התלבשתי, התאפרתי, יעל - שלבסוף החליטה להתחפש לרומאית זנותית - באה, יצאנו לאוגי (באיחור) והגענו לבי"ס. המקום התחיל להתמלא ו.. טוב, נו. פורים. אתם יודעים איך זה הולך. תחפושות מוזרות, מצחיקות, חשופות, סתם אנשים שהחליטו לבוא בתחתונים.. דה יוז'ואל. הצטלמנו, אכלנו - היה נחמד.

אח"כ פנינו לקניון וברגליים כואבות אני ורון החלטנו לנסוע באוטובוס. בקניון פגשנו אנשים טובים שלא ראינו הרבה זמן. למשל פאנקיסט אחד עם חבריו הפאנקיסטים שבערבי להקות צעירות נוהגים להסניף דבק ולחבל בכל הופעה שאין בה רוסית ופאנק. אחלה אנשים. אותו פאנקיסט - אנדריי אני חושבת - תמיד שואל אותי מאיפה אני מוכרת לו ואיך קוראים לי. פעם הוא אפילו הכריח אותי להבטיח לו שאני אוסיף אותו לאייסיקיו (ואיך פאנקיסט רוסי יכול להכריח אותי להבטיח דברים? הוא נצמד אליי ודיבר אליי במרחק ס"מ ככה שכל הנשימה המלאת וודקה שלו הציפה אותי. אי אפשר להתנגד יותר מידי. אז סיננתי איזה "כן, כן" והוא הלך)

בקיצור פורים היה נחמד. למרבה הפלא יש כמה תמונות שיצאתי בהן טוב - וזה נדיר לשמוע אותי אומרת משהו כזה. אז כבר משמח =)

בערב בן בא לישון אצלי - מוי כיף.

קמנו בבוקר וחיפשנו אוכל. הדבר הראשון שמצאתי היה מלא חטיפים מהמשלוח מנות מהעבודה של חבר של אמא שלי. אכלתי כמה מהם (רובם חוסלו ביום רביעי) ואז מצאתי אוכל אמיתי - איטריות עם גבינה. התחלנו להכין ובאמצע סובבתי את האריזה כדי לבדוק תאריך תפוגה (בכל זאת - בבית שלי אין לדעת) וגיליתי שהתוקף פג בשנת 97. לקחנו סיכון וסיימנו להכין את זה והתחלנו לאכול. דווקא היה לא רע. לא חטפתי איזה קלקול קיבה כתוצאה מהעניין.

מסקנה: דברים מלפני 8 שנה: לא לזרוק - לאכול! =)

בערב הלכנו אני, עומר, סימון וירון לנופר. בדרך אמרתי לעומר שהבן אדם הבא שאנחנו רואים - עושים משהו מצחיק. הבן אדם הראשון - הוא הכיר. הבן אדם השני סימון הכיר. וזה היה רוסי די מצחיק שיצא מאיזה אוטו בצרחות של "יא מפגר בלאט כמעט דרסנו אותך בלאט למה אתה חוצה את הכביש כמו מטורף בלאט?!" ואז התחילה שיחה שחצי רוסית חצי עברית שבה סימון והוא (מקס שמו) מתעדכנים במצבו אחד של השני. מתברר שמקס הזה שהוא כולה בכיתה י', הספיק לגור בחיפה (לבד) ועכשיו הוא חזר ללמוד ועובד ב2 עבודות (וגר עם ההורים).

לפעמים לדעת רוסית יכול כל כך להועיל. מה הייתי עושה בלי הידע המתקדם הזה?..

המשכנו ללכת והבן אדם הבא היה מישהו שכולם (חוץ ממני) הכירו ואז באו עוד כמה שהקודמים שפגשנו - הכירו ו-אוי, עולם קטן! הקיצור לעבוד על אנשים לא יצא לנו, אבל מה שכן. יצא לנו לצחוק על פרחות. תמיד נחמד =)

זהו. יצא פוסט ארוך במיוחד מאותם פוסטי ה-לא-עידכנתי-הרבה-זמן-אז-קבלו-את-אירועי-השבוע-לא-בקיצור שלי.

המשך חופש (יום אחד) מהנה לכולם.

אוהבת.