היה לי עוד חלום מוזר היום. הייתי בתוך כלוב שהוא כמו מין אקווריום, רק עם סורגים (אין לי מושג איך המים לא נשפכו החוצה. אה, ואני גם לא בטוחה איך נשמנו שם בתוך המים. תמוה-משהו). היינו שם אני ועוד כמה חברים והיו איזה אחראים במקום הזה - גבר ואישה. באיזשהו שלב ניסינו לזרוק מפתחות לאנשים מכלוב אחר. בשלב אחר כלשהו האחראים אמרו שהם הולכים להפגנה נגד ההתנתקות. אמרתי שאני לא רוצה ללכת להפגנה והסברתי למה.

איכשהו שינוי מקום - שינוי של הכל, אולי חלום שונה. דיברתי בטלפון איזה שעה עם ידידה שלי (שביום שישי היה היומולדת שלה והלכנו לעשות על האש) - וזו לא מישהי שאני נוהגת לדבר איתה בטלפון או משהו. איכשהו נראה לי שחלמתי ממש את כל השיחה. בסוף היא סיפרה לי שהיא מצאה עבודה. *קנאה* ואז ניתקנו איכשהו.

ושוב שינוי מקום - אולי חלום נוסף. הייתי בריקודים סלוניים עם הרבה הרבה רוסים (כי זה מי שבד"כ רוקד ריקודים סלוניים - i should know, הייתי בחוג ריקודים סלוניים בין כיתה א' ל-ד' בערך). כל הבנים שהיו שם היו מהכיתות עולים בבי"ס שלי. פתאום קלטתי מישהו שמתישהו חשבתי שרצה אותי ובחלום הוא כאילו כבר הזמין אותי לצאת איתו פעם (למרות שזה לא קרה). אז הוא התקרב אליי ושאל אם אני רוצה to go steady with him. אני לא בטוחה באיזה שפה הוא אמר את זה בחלום אבל אני לא מסוגלת לחשוב על המשפט הזה ברוסית או עברית.. איכשהו אמרתי לא. לא בטוחה איך, אני רק זוכרת שהרגתי נורא לא נעים להגיד לא בפעם ה-2 או ה-3. אח"כ כולם התחילו לרקוד ופתאום בנות התחילו להישאר בלי חולצה ובלי חזיה (כנראה המקבילה במוח שלי לגברים שמזיעים ומורידים חולצות...) וראיתי איזה מישהי שעשתה עגיל בפטמה (כמו שכבר אמרתי - זה נהיה די פופולרי אצלנו..) וממש נבהלתי מהפטמות שלה.

טוב, זה בערך כל מה שאני זוכרת. בסוף הבלוג הזה עוד יהפוך ליומן חלומות או משהו.

אגב, עניין האנשים באקווריום (כמו דגים) הזה היה כנראה השפעה של הבלוג של רענן נחמיאס (תודה, בן - גרמת לי לחלום על עצמי בתור דג!) שהתאבד. או יותר נכון השפעה של הפוסט הראשון בבלוג שלו. מטריד.

אז אתמול, אחרי שיצא לי בתרגיל אחד בפיסיקה (יומיים לפני בגרות במחשבים ואני לומדת לפיזיקה - חכמת חיים, מה שנקרא) שהמהירות המקסימלית של אוטובוס היא 2 ומשהו קמ"ש, התייאשתי מהלמידה, והתחלתי לצייר. ז"א המשכתי לצייר. יש לי מין שיגעון כזה לצייר על כל דבר שאני רק מוצאת. אז התחלתי עוד ציור ארון. זה די כמו הציור הזה של אליס בארץ הסרטים, רק עם פרצוף אחר ועוד כמה שינויים קלים. עד אתמול צבעתי רק את הפרצוף שלה וזה גרם לי לקשיי שינה. היא מפחידה אותי! אני מפחידה אותי! איך אני מצליחה לפחד מציור של עצמי? זה כישרון. בכל מקרה המשכתי את זה אתמול. עוד כמה פעמים כאלה וזה יהיה גמור. ורק ישאר לי לצבוא את כל הארון בשחור ואת הספריה בשחור/בורדו ואני אהיה שמחה. טוב, בעצם הייתי עושה עוד שינויים.

טוב, אני סתם פולטת כל דבר שנכנס לי למחשבות כרגע. אני צריכה ללמוד.

*הולכת להכריח את עצמי ללמוד*

ערב טוב עולם.