טוב, המועד ב' עבר בסדר יחסית.. מצאתי טעות מעצבנת שכנראה אני לא משפרת את הציון שלי בכלל בגללה.. זה קורה לי תמיד! טעויות קטנות ומפגרות של חוסר ריכוז, או לחץ.. אוף. זה כמו שבלשון רציתי להגיש משפט אחד, ובטעות שכחתי לעשות איקס על משפט שלא רציתי להגיש.. מן הסתם - כמו שמתבקש לפי חוקי מרפי וכל האירוניה בעולם, המשפט שרציתי להגיש היה אחרון.. אז כמובן שאותו לא יבדקו לי.. =(
עכשיו אני יודעת שזה ישמע מטורף, אבל קצת חבל לי להיפרד ממתמטיקה.. זה מקצוע שאני יחסית טובה בו, ועכשיו נשארים לי רק מקצועות קשים - פיזיקה, ביולוגיה, תנ"ך (אוי, תנ"ך.. אוף).
כמובן שיש גם את 99% הכוס המלאה, שזו בעצם העובדה המשמחת שיש לי מקצוע אחד פחות.. פחות לחץ בחיים... כשכולם ילמדו מתמטיקה - אני אשב בחוץ ואצחק! מוהאהאהא!!! לכם יש עוד שנה/שנתיים ואני סיימתי!
אני את הבגרות שלי כבר עשיתי!!! =)
אם אני רק אוכל ללכת למורה שלי מכיתה ז', להוציא לשון ולהגיד לה את המשפט הזה.. אחח זה היה גורם לי אושר רב!
פרדוקס עלה במוחי אחרי שיטוט בבלוגים והיתקלות לא נעימה בבלוג ורוד במיוחד של איזו פקצה מפגרת.. אני אפילו לא אשים כאן קישור (די! חרם!! היא מקבלת יותר מידי תגובות וכניסות.. שזה צומי, שזה מה שכל הפקצות רוצות.. אז no more!)
בכל אופן המפגרת כותבת בכל מקום שרק אפשר (וגם איפה שאי אפשר - אתם יודעים, פקצות וטאקט לא הולכים ביחד..) שהיא מושלמת.. זה הזכיר לי פרדוקס ישן:
אם שואלים אדם שתמיד משקר אם הוא תמיד משקר, והוא אומר שכן, אז הוא אמר את האמת ולכן הוא לא תמיד משקר אבל אז הוא בעצם שיקר כשהוא ענה את התשובה הזאת אז הוא לא משקר. בקיצור - פרדוקס. אז חשבתי על משהו:
נניח ששלמות של בן אדם כוללת את הצניעות (מבחינתי זה ככה). אז אם שואלים בן אדם מושלם (נניח לרגע שיש אדם כזה) אם הוא מושלם, והוא עונה שכן - אז בעצם הוא לא מושלם כי הוא לא צנוע. ואז הוא גם שיקר אז הוא גם שקרן אז הוא בכלל לא מושלם.. ואם הוא עונה שלא והוא כן מושלם אז הוא גם שקרן, אז הוא שוב לא מושלם.. ואז בעצם הוא גם לא שיקר, אז הוא כן מושלם.. אז שוב זה מעגל...
כן, אני יודעת שאני מטורפת. אני רק יכולה לטעון להגנתי שזה הכל באשמת המועד ב' במתמטיקה והעובדה שאני חושבת שלא ישנתי בלילה שלפניו. (כן, הכל בגלל זה!)
אמא שלי מנסה למכור את הדירה שלנו ללא יותר מידי הצלחה. למרות שאני די אוהבת את הדירה הזאת ונקשרתי אליה מאוד במשך 10 השנים שגרתי בה, יצא לי לראות דירה שרצינו לקנות. אוף, היא כל כך יפה וגדולה.. (ביחס לדירת 3 החדרים הפיצית שלנו) כבר ממש קיויתי שנעבור ובסוף לא יצא. אוף. =( יש לי גם מין ציור שציירתי על הארון שלי כדי לכסות צבע שריססתי ברוב טיפשותי.. זה יצא כל כך יפה.. (לא שאני מעריכה את עצמי עד כדי כך, העתקתי את הציור מאיפשהו, אבל אני מוכרחה להודות שהעתקתי אותו עם קצת כישרון.. ואני לא מודה בכישרון הציור שלי יותר מידי..) אמא שלי הציעה שנחתוך את החלק הזה של הארון אם נעבור.. (אולי גם נחתוך את הרצפה? רק בשביל מזכרת.....)
בקיצור היום ניסיתי להשלים את שעות השינה החסרות עקב הלילה לפני המועד ב', וישנתי בסלון.. הסיבה לשינה בסלון בסטייל פרסומת לסלקום: חדר, טלפון, חבר, מבט, ג'וק, צרחה, מצעים, כיבוי אור, טריקת דלת, סלון, ספה, שינה.
ב-10 בבוקר (יותר מידי מוקדם... באמת שיותר מידי מוקדם..) צלצול טלפון. ~מזל שהשארתי אותו לידי על השולחן..~
"אהה.. הלו?"
"שלום, מדבר אורן, המתווך, דיברנו אתמול, אני מביא לקוח ב-12 וחצי, בסדר?"
"אהה.. אממ הא? אה.. טוב, בסדר, ביי"
בנוסף לכל תקף אותי כאב בטן מסתורי (כן, מסתורי מאוד...) ובקושי יכולתי לזוז, שלא לדבר על לסדר את הדירה המבולגנת-עד-מאוד שלנו.. (כן, זה מה שאני חייבת לעשות כל פעם לפני שמביאים מישהו לראות את הדירה.. כאילו שזה באמת משנה - גם ככה אף אחד לא רוצה לקנות)=
עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב (מזל שיש אנשים טובים שדאגו להמצאת הכדורים) אבל בגלל העיניים כואבות-אדומות-נעצמות שלי, אני אסיים להפעם.
לילה טוב לכולם, לאב יו אול. (חוץ מאת הפקצות הפוסטמות, כמובן...)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
