אני חוזרת בפוסט הנוכחי לעניין הנושאים.

1000 כניסות

ופיספתי את זה.. למה לא עשיתם לי פרינט סקרין?? למה?! אני רק זכיתי לראות את ה-1007 כניסות.. טוב, לא נורא אני אתנחם בעובדה שעברתי את ה-1000 כניסות... =)

אליס

הלכנו לאליס כמו שתוכנן. ישבנו שבעתינו, דיברנו, צחקנו, השלמנו פערים ואפילו קיבלנו מזכרות חמודות ביותר מאיטליה. אליס – אני מתה עליך! התגעגעתי המונים. צריך לעשות את זה לעיתים תכופות יותר, ככה לא תיהיה לי הזדמנות להתגעגע כל כך... כבר כמעט הספקתי לשכוח איך החברים שלי נראים.. בכל אופן למרות שהיה קצר ביותר, אני חייבת לציין שגם היה ממש כיף.

ממעמקי הגיהנום

אליס אמרה שזה סרט טוב עם ג'וני דפ אז היינו חייבים (חייבות) לראות אותו.. ראינו בערך מהאמצע וגם הפסדנו כמה חלקים אבל זה אכן סרט טוב! וגם ג'וני דפ וה.. ה.. אממ.. משחק שלו היה טוב. כן, המשחק שלו. יפה לו ככה – בלי השחור בעיניים וזה.. =)

אני צריכה לראות את הסרט הזה מההתחלה ועד הסוף בלי הפרעות פעם אחת.

מזכרות

ידיד טוב שלי נסע עם חבריו ליוון וחזר אתמול. היום הוא התקשר ועידכן אותי בכל מה שקרה. הדבר הראשון שהוא סיפר לי מתוך מחויבות לעם הרוסי היה: "השתכרנו! היה כל כך כיף.. אני לא מבין למה אנשים לא עושים את זה כל יום!" זה כמובן היה משפט שכבש אותי. סתם, סתם. אבל בכל זאת – בתור אחת שוודקה זורמת בעורקיה, אני מסכימה עם האמירה הזאת.

סיימנו את השיחה בהבטחה שהוא יתקשר או יקפוץ אליי מחר כי הוא היה עייף. אחרי שעה בערך – צלצול לפלאפון:

"הלו?" אני עונה בהפתעה אחרי שראיתי את השם שלו על הצג.

"את יורדת או שאני אעלה?"

"הא?"

"אני למטה.. את יורדת או אני עולה?"

"אממ.. מה? מה? אני לא לבושה! טוב, אני ארד... ביי"

אז ירדתי עם איזה כפכפים ומכנסי הדייגים שלי, שאגב לא רואים עליהם שירד צבע וגם לא מריחים את הסירחון – טפו טפו טפו. בכל אופן יצאתי לי מהבניין במהירות וראיתי המון מכוניות. עכשיו, אני חייבת להגיד שאנשים שבאים אליי ונשארים באוטו הם אנשים רעים – לוקח לי איזה שעה למצוא אותם.. תצפצפו או משהו, טוב?

בכל אופן פתאום ראיתי את האוטו שלו מגיע לכיוון החניה אז התחלתי ללכת לכיוונו. זאת כמובן הליכה קצרה מאוד, אבל בגלל שאני בן אדם כשרוני ביותר, הצלחתי בזמן הזה להתקע עם הבוהן שלי במכנס, למעוד וכמעט ליפול תוך צחוק מטורף של שנינו. אחרי כאבים רבים הצלחתי ללכת עוד חצי מטר ולהגיע עד האוטו שלו. באתי לפתוח את הדלת ו..היא לא נפתחה! ניסתי וניסיתי עד שהוא הבין שהיא נעולה בכלל... בסוף נכנסתי, דיברנו קצת.. ראיתי שיורד לי דם מהבוהן (זה היה די מבהיל) ואז הוא אמר שהוא הביא לי מזכרת! לי? מזכרת? איזה יופי... =) האושר... זה כל כך כיף לדעת שחושבים עליי אפילו אם אני נמצאת ביבשת אחרת... (אליס, תודה גם לך!) בכל אופן הוא אמר שהוא ראה מלאך וחשב עליי.. והוא קנה לי מין עיגול כזה מזכוכית עם מלאך בפנים. סיפרתי על זה לאמא שלי והיא אמרה שהוא צודק שאני מתקשרת לו עם מלאכים.. =) וגם אנה אמרה: "רואה? תמיד אמרתי לך שאת מלאכית..."

בכל אופן זה היה יום נחמד, חוץ מהבוהן המדממת והכואבת שלי...

מחר

מחר (ז"א היום) אני ואוגי רצינו ללכת לעשות ת.ז אבל אני לא בטוחה שאני אוכל ללכת בכלל.. עכשיו אני בקושי צולעת אז עוד לצאת מהבית וללכת ברחוב עם נעל? אוף. הבוהן לגמרי התנפחה לי.. =(

רר נמאס לי.

לילה טוב לכולם. לאב יו אול...