"אם תלך מי יחבק אותי ככה?
מי שישמע אותי בסוף היום?
מי ינחם וירגיע?
רק אתה יודע!
ואם תלך למי אחכה בחלון עם שמלה של חג?
שיגיע יחבק אותי ככה, כמו שאתה מגיע!"
(אם תלך, הפרויקט של עידן רייכל).
כבר לפני חצי שנה זה קרה,
כשעוד באמת הייתי תמימה, קטנה ובכלל לא מבינה.
לא מבינה את הכללים של המשחק, משחק עלוב ומפוקפק.
משחק שבו אתה שיחקת את גבר ואני את האישה.
מאין משחק קלפים, שבו פתחנו הכל על השולחן, לא העמדנו פנים.
שלפת את הקלף החזק והחלשת אותי בין רגע.
לא היה לי מושג איך להגיב, איך להחזיר לך כדי שאוכל לנצח.
ובשבילי, הניצחון לא היה לקחת את כל הקופה.
בשבילי הנצחון פשוט היה לקבל ממך רק את הלב היחיד שנמצא בתוכך.
אבל פשוט לא נתת לי אף פעם להגיב, עשית את שלך, השלכת עוד קלף לאמצע השולחן
והותרת אותי לבד, בלי שום אס או ג'וקר אחד אפילו ביד.. רק קלפים נמוכים, שבכלל לא יכלו לגבור עלייך.
ואז, כדי לא לוותר בקלות, וויתרתי על החופש שלי להחליט מה לעשות.
נתתי לך לשחק משחק משלך, משחק בו אני מבצעת את החוקים שלך.
משחק תככני ופוגע, משחק שאת ליבי פשוט קרע ולצערי עדיין קורע.
לא עובר עוד יום שאני לא חושבת על היום הראשון בו התחלנו לשחק את המשחק המטומטם הזה..
מאין מעגל שלתוכו נשאבתי ובגללך לא הצלחתי לצאת ממנו עד היום.
ועכשיו, לרגע נעזוב את הקלפים בצד ונפתח את הכל על השולחן.
אני עדיין אוהבת אותך, אף פעם לא הפסקתי.
תמיד כשקרה משהו, קיוויתי שזה יחזור, התקופה הכל כך מדהימה שהייתה לנו.
וכל פעם מחדש, החזרת את הגלגל לקדמותו, והעמדת את המציאות ישר אל תוך הפנים.
ועכשיו, החלטתי שכמה שזה קשה, זאת הדרך האחרונה והיחידה בה אוכל להוציא אותך מחיי אחת ולתמיד.
אני מבקשת ממך דבר אחד, רק אתה יכול לעזור לי באמת.
תחליט מה אתה רוצה!!!!
אסור לך להתנדנד ולהשאר באמצע כי זה משאיר אותי בצד האסור והכואב, ואותך בצד והפוגע.
גם אם זה יכאב, אני אתמודד, רק תהייה החלטי ופשוט תגיד את האמת.
מקווה שלפחות הקיץ יביא איתו ימים טובים יותר, עם משחקים חכמים ומהנים יותר, שלא יביאו כאב ועצב לשולחן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
