שלום לך, לילה טוב.
לפני שאתחיל את המכתב ואת כל הסיפור רציתי לספר לך משהו קטן על עצמי.
אני כבר לא אותה הנוי שפגשת לפני כשנתיים. הרבה דברים השתנו כאן בסביבה,
כנראה שלא שמת לב כאשר היית עסוק בעניינם של אנשים אחרים.
המצב פה בעולם שאני חיה, כבר ממזמן לא אותו הדבר.
אנשים השתנו, ערכים השתנו, הרגשות השתנו, הכל כאן שונה, במקום בו אני נמצאת.
בטח לך שם בשמיים חמים ונעים- בזמן שכל גופי רועד מהקור של הלילה והלב.
ממזמן כבר אין בלב שלי חמימות כמו פעם. הוא קפא לזמן מה, אולי יחזור בעתיד לתפקד.
והמשפחה, הכל מעולה.. בוכים, צועקים, רבים, נלחמים, בוכים, מתעלמים.. ככה זה, חיים חיים רגילים לחלוטין, כמו כולם כאן על הכוכב בו אני גרה. והחברים, הכל נפלא - אוהבים, אדישים, מרכלים, משקרים, פוגעים, מתרחקים מתקרבים, אבל מי כבר שם לב, כי כולם כאן כאלה על הכוכב עליו אני חיה. ואני? ברוך השם, הכל על הפנים. צוחקת, בוכה, כועסת, נפגעת, מבולבלת, מבואסת, נפגעת, מתעצבנת, רבה, נופלת וקמה.. אבל מזה משנה כבר, כי ככה זה כל הזמן על פני הפלנטה הקטנה שלי.
ועכשיו אני אשאל אותך, אלוהים. מה שלומך? האישה והילדים בסדר? הכל מסתדר לך שם בשמיים? נהנה?
מקווה שלפחות יש מישהו שכן, כי אני?! כבר ממזמן הפסקתי להנות.
אני כבר ממזמן עובדת עצות. אך בטוח לך אלוהים יש איזשהו טיפ קטן, עצה, משהו שתוכל להעניק לי אחרי כל השנתיים הנוראיות האלה כאן, על פני המקום המסריח והקודר הזה. אין?! טוב.. כבר שנתיים אין לך מה להגיד לי, לחדש, להמציא. כי אפילו לך אלוהים, הכל-יכול, אין איך לעזור לי. אתה ממזמן כבר לא קיים.
אולי פה ושם מטייל ביום כיפור כדי לצחוק עלינו. אבל אני?! אני ממזמן הפסקתי להאמין בך או לדבר אלייך.
אחרי השנתיים האחרונות, אין בכלל עם מי לדבר, אתה ?! לא קיים! אתה שם כדי שיגידו, כדי שיהיה על מי להתלות ולהאשים. אבל אני?! לא, אני לא כמו כל השאר על הכוכב שלי.. אני מסתדרת לבד. בוכה לבד, ישנה לבד, אוהבת לבד, נפגעת לבד, פוגעת?! רוב הסיכויים שגם לבד, מתווכחת?! רק עם עצמי, לבד.. מתווכחת עם עצמי על למה זה שווה בכלל? למה? מה היה שווה לך לקלקל לי את החים לפני שנתיים.. ופשוט לא מבינה.
אז שיהיה לך לילה טוב אלוהים, על הפלנטה לא שלי.. אלא, במקום משלך.. לפחות שקט יותר- מקווה בשבילך.
(אתה תמיד מאיר באיזשהו מקום עלינו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
