ואיך שהזמן עבר..

חופש, הלוואי שהיה טוב בחופש.

כל הריבים האלה, הכעסים, ההאשמות, הדיכאונות.

הבכי שיוצא בלי שום סיבה.

רק אתמול בלילה ירדה לה סתם דמעה.

בים טוב, בים יש רוח טובה נעימה.

אבל בסירה.. בסירה רועש, בסירה כואב.

בבקשה תבינו אותי, בבקשה.. אני לא מפלצת, אני עוד נערה...

רוצה לנוח, רוצה להבין, רוצה לחיות חיים שכאלה, חיים שקטים.

אתמול דיברתי עם חברה, חברה טובה, שגם לה היה רע השנה.

כ"כ הזדהנו כ"כ פתחנו, כ"כ כאבנו, ושתינו בכינו.

הוא, שאני אוהבת כ"כ, עדיין לא יודע. לא יודעת אם להגיד לו או לא.

ושאר הבנים, סתם מעצבנים... או שלא כ"כ חשובים.

ד"א- ענבר.. אתה ידיד מדהים.אני אוהבת אותך ולא משנה מה אחרים יגידו :)

זהו.. עוד פוסט לא משו...

עוד יומיים קורסים, נפגש שם ויהיה טוב:)

אתמול העברנו את הסירות לעכו.. היה מדהים- קסיופאה שליטה וגם מושיק :)