אוקיי אוקיי.... אתם צודקים, הייתי טויפה מרושע בפוסט הקודם (אני מרוקאי)...
אולי אני הגזמתי, אבל ככה הרגשתי באותו הרגע והייתי חייב לפרוק.
אני גם רוצה להגיד שאני לא שונא אף אחד!!!!!! זה שאני כועס לא עושה שונא את אותו הבנאדם.
ועוד משהו שרציתי להגיד זה משהו לנוי:
ביום רביעי, אם שמעת משו שאני ואחרים דיברנו עליו, זה לא היה ספציפי עלייך זה על איך אני מרגיש וגם לא האשמנו אותך במשו... זה הכל היה עליי.
עכשיו לנושא שרציתי לדבר עליו...
זה מדהים.... פשוט מדהים!!!!! אין לכם מושג כמה, כמה קשה בלעדיה.
כמה דברים יכולתי לעשות איתה באותם שלושה ימים שעברו ושכמה רגשות ובעיות עוברות בראש...
בחיים לא היו לי רגשות כאלה, מחשבות כלאה, רעיונות כלאה....
זה מדהים לראות שבני אדם שאני כועס אליהם גורמים לי לחשוב שזה הכל באשמתי, מרוב שאני אוהב אותם...
וכל פעם שאני עובר לידם, אני מרגיש קטן ומוזר, לא נוח לי...
כלזה ובכל זאת אני מרגיש שזה הזמן לסלוח.
יכול להיות שזה הקיץ המעצבן הזה? אני כל כך שונא את הקיץ....
מה יקרה אם אני אהיה אם אחד מהם באוהל? מה אז אני יעשה?
וגם היה לי חלום, חלמתי שאני ואחד מהאלה שאני כועס אליהם עוברים לתיכון ביחד (למרות ששינהם לא עוברים איתי לתיכון) ושאנחנו באותה כיתה, ומבלים את חיים ביחד, צוחקים, נהנים, בוכים.
למה?
למה זה לא הדדי שאני רק רוצה טוב?
למה העולם לא נותן לי שיהיה טוב?
למה אני לא נותן לעצמי שיהיה טוב?
אני צריך ללכת לחושב....
פרנקין, הצב המדוכא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
