ראש מסוחרר,
הלב אולי פועם.
מתעבת את המחר,
האני כבר לא שלם.
עיוותים צורות וקוצים,
מתוך הראש הם מבצבצים,
כמו עשבים משוטטים,
אסור לגעת - הם נושכים!
צד צורח וצד דומם,
והפרצוף עוד מדמם.
הטירוף עוד ישתלט,
והכל בגלל אותו החטא.
הכל סוגר ואין מנוס
הקירות דוהרים כדי לרמוס.
ההד כבה, הקור חדר,
ואני שוכבת, מתה כבר.