מוזר מאוד לכתוב פה פתאום, אחרי כל כך הרבה זמן.

יש לי רכב. לא חדש, יש לי אותו כבר הרבה זמן.

בגדול הוא היה דיי נפילה, כי זה רכב רובוטי ומשום מה הרובוטי הזה לא יצא מוצלח כל כך.

במהלך הזמן למדתי להכיר אותו, ללמוד אותו ולדעת לנסוע עליו כמו שרק אני יודעת.

וכבר לא מרגישים שהוא לא משהו, מה שבסופו של דבר, רק גרם לי לאהוב אותו יותר.

העניין הוא שנראה לי שאני צריכה שגם הוא יהיה כזה, כזה שאני אדע ״לתפעל״, שאלמד אותו ואדע איך לנצח יחד איתו את הבעיות שלו (ושלי).

ואיתך זה לא ככה, ונראה לי שלא יהיה ככה בחיים, לפחות לא בדברים שהייתי רוצה שיהיה יותר מכל.

ועוד בעיה הוא שתכלס, זה לא פשוט לחפש מישהו דפוק ולרצות לתקן מראש,

אני חושבת שזה מסוג הדברים שבאים מעצמם (כן, אני יודעת שכולנו דפוקים, אבל זה ברמה אחרת נראה לי).

חזרתי להיות לבד. וזאת תקופה מבלבלת מאוד כי יש הבנה כזאת באוויר שאני אף פעם לא באמת לבד.

ועדיין, זה לא מונע ממני להרגיש לבד.

ויתרתי עלייך ואני מחפשת אותו ובעיקר מחכה, מלא זמן בעיקר מחכה.