אתמול היה יום משמעותי להמשך חיי, תסביך כלשהו שהייתי בו בחודש האחרון נחתם סופית מבחינתי.

אני תמיד אעדיף עצב ואכזבה על חוסר ידיעה.

בנתיים עוד חודש עבר ונעשה צעד אחד לפחות קדימה,

בעוד חודשיים (אם לא חודש) אני משתחררת,

בעוד חודש אתחיל ללמוד לפסיכומטרי ממנו ברחתי כמו מאש.

בעוד חודשיים אגיד שלום למשרד

שלום לאנשים שנמצאים בחיי רוב שעות היום

ולעיתים גם הליל...

שלום.

לאון כל כך חמוד. אני כל כך אוהבת אותו שזה מפחיד.

עם כל השיחות של ברטי על ההוא אני עוד אתאהב בלאון

וזה רע רע רע

כי אנחנו באמת קרובים עכשיו,

מדברים כל יום, גם אחרי שעות העבודה,

הוא נשמה. מסוג האנשים שצריך להחזיק חזק חזק.

רשימות והחלטות של שחרור,

מתנות לאנשים, מתנה לתחום,

לימודים, אוניברסיטאות, מכינות,

טיול ועבודה

ובין כל זה, אחי מתגייס מחר.

ואמא רק בוכה ובוכה

או עוצרת את עצמה מלבכות.

מחר יהיה יום קשה,

מחר מתחיל שבוע קשה

ויהיה בסדר.

בסדר בסדר בסדר.