Privat space

אופטימיות, כמה אופטימיות .

(W.T.F)

בפוסט הקודם , חשבתי אופטימי ,

אני עדיין חושבת ככה .

אבל זה לא ממש עובד.

*    *    *    *    *   

דברנו , אני והוא.

באייסי כמעט חצי שעה,

כתבנו כתבנו , אני בכיתי ,

לא ידעתי אם להגיד לו או לא.

בחרתי שלא.

אמרתי לו שהוא לא שם עלי בשיט,

תודה שאני חייה בכלל .

הוא אמר לי דברים כ"כ נכונים לגבי ,

הוא אמר לי דברים שפשוט נחרצו בי .

לא נעלבתי , ספגתי את זה .

חשבתי שאני איתו לא ידבר יותר.

התעלמתי ממנו כמה ימים ,

סיננתי אותו משיחות ,

לא רציתי לדבר איתו ,

התביישתי במה שעשיתי ,

כל כך טעיתי , פישלתי בגדול!!!

אבל הייתי חייבת לגיד לו את זה .

למרות הכל [!!]

בבית הספר הוא התייחס אלי כרגיל,

שאל אותי מה קרה, ניסה להתקרב.

לא עניתי לו , התעלמתי .

ניסיתי לראות מה הוא מרגיש,

אבל כל הבנות באו ואמרו לי דברים עליו ,

זה כ"כ עצבן אותי !

עוד שניה נתתי סטירה לחברות הכי טובות שלי.

הרגשתי כ"כ בודדה באותו יום ,

הרגשה שאף אחד לא יכול לשנות.

שהאשמה זו אני , אני ורק אני .

השלמנו למרות הכל ,

♥

סתם משהו שכתבתי   \=

*    *    *    *    * 

שיר.