אוקיי, אני לא יודעת איך להתחיל, אבל אני אתחיל.
בשנה השעברה שהייתי כ"כ מאוהבת נואשות בבחור שלא התייחס אליי כלל, ידעתי שמכל הסיפור הנ"ל לא יצא כלום.
ואכן דבר לא יצא מזה.
אני לא אומרת שזה היה לשווא, אבל בסופו של דבר למדתי המון דברים.
דווקא בתקופה הזאת של אהבה נכזבת, נחשפתי לדברים שלא ידעתי, התחלתי לכתוב שירים, הבנתי מה זאת אהבה ממבט ראשון, ומזה בכלל התאהבות.
באותו הזמן התייסרתי כ"כ הרבה שהרגשתי שאני נעלמת, עד כדי כך שהסכמתי לזה שישפילו אותו, שיבזו אותי, שיאמרו מה שבא להם, העיקר שאני, אני מדגישה אני אחייה באשלייה שלי.
בוודאי שזאת לא הייתה האמת, אבל אחרי כל מה שעברתי, אני עכשיו לא יורקת לכיוונו.
הרגשתי גם דכדוך אבל מצב שני הונאה, והנאה- הנאה מלאהוב.
וסבל ורמאות מכל הדבר הזה שנקרא בתכליתו אהבה.
אחרי שלקח לי זמן להתגבר על הכל- על בכי ומרמור, שאף אחד לא ידע באמת מה עובר עליי, הבנתי שבכלל אין טעם בזאת, למה שהוא ישפיל אותי, מה אני פחות ממנו? למה? מי הוא בכלל שיאמר לי דבר כזה.
לאחר שהכל עבר, וגם הוא עבר בית ספר, הכל נשכח כאילו שלא היה בו כלל, חשבתי שזהו שעברתי את השלב של האהבות, אבל זה ממש ממש לא כך.
הנה, כעת אני מסתכלת על עצמי ואני שוב מאוהבת, שזה לא רע אך גם ממש לא בא לי משתי סיבות עיקריות:
האחת- אני לא נוהגת לנקוט דרכים שמראות את האהבה בקרבתו.
השנייה- או שהוא גם חושב כמוני(מרגיש כלפי רגשות) או שהוא כלום.
אני באמת מנסה לא לחשוב על זה, אבל אני מקבלת את זה כמובן מאליו.
לפחות דע לך, אם יש מצב קלוש שאתה קורא כאן, תעשה משהו, אל תשתוק.
באמת שאני מאוהבת, ושונאת שאומרים לי "את לא עושה בכלל כלום, מה את חושבת שהוא יבוא אלייך?"
אז התשובה היא כן ולא, דבר ראשון למה שהוא לא יבוא אליי? למה אני צריכה לרדוף אחריו, והוא לא צריך? מי אמר שאני צריכה והוא לא ?
אז אולי גם אני צריכה לעשות משהו, אבל גם הוא.
לא רק אני.
אז זה היה הפורקן שלי, בתקווה שמישוה הבין כמובן, ולאלה שלא- אנא חסכו אותי מהדברים הלא רצויים שלכם, כגון: "מאמי קבלי את העובדה איך שהיא".
אני מרגישה מעולה, שאף אדם לא יעלה שום ספק שזה לא כך.
להתראות.
יום טוב, לילה טוב. מה שתרצו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
goddess
