אני יודעת שכבר לא קוראים כאן.. אבל אולי זה כל היופי.

אני רוצה להקדיש לך משהו, משהו שאני בחיים לא אוכל להגיד לך בפנים.. ומשהו שאני בחיים לא אוכל לתת לך לקרוא - כי פשוט אין לי איך.

אני אוהבת אותך. כ"כ!

אבל אתה לא מבין אותי, איך אתה נותן לי לנתק את השיחה אם אתה שומע בקול שלי שאני לא בסדר?

איך, אחרי שאני מנתקת לך בפרצוף אתה לא חוזר אליי?

אני צועקת לתשומת לב, שאני פשוט לא מקבלת ממך!

כבר אין לי כוח בכלל לדבר על כל העניין עם הטלפונים..

אתה מאכזב אותי כ"כ הרבה.. אתה מבטיח לי ולא מקיים.

אתה חושב על עצמך יותר מאשר עלינו.

זה יכאב למישהו שתוותר על הטיול ונצא ביחד בכל זאת? תעשה לי הפתעה.. תגיד לי שאתה תעשה הכל בשבילי. ותוכיח לי את זה..

אני כ"כ מאוכזבת.. כ"כ ציפיתי ליום שישי.. אחרי שבוע וחצי שלא התראנו, ושרבנו כ"כ הרבה בטלפון.. כ"כ רציתי שנצא לדייט הזה שהבטחת לי כבר לפני יותר מחודשיים.

אבל זה בסדר, אני לא מצפה לזה יותר.

למדתי שאיתך אסור לי לצפות לכלום. כל דבר מגיע לדמעות בסוף