בלוג לחברים הכי מושלמיים=]]

בוקר טוב אנשים! (אוקי אוקיי..צהריים טובים..:P)

כבר הרבה מאוד זמן אני חושבת על איך לעשות את הפוסט הזה. זה דיי ישב עליי בערך משפתחתי את הבלוג. כמובן שאחרי שזיו ביקש ממני ידעתי שהבאה בתור תיהיה הללי. זאת בערך פעם 10 או אולי 11 שאני יושבת כותבת משהו ומוחקת. אני כבר בדיסק השלישי של אלאניס, (התחלתי בראשון)

טוב טוב זה בטוח לא מעניין יותר מידי אז אני אתחיל.

אני זוכרת שפעם הקשר שלי ושל הללי היה במצב ממש טוב. היינו מדברות המון המון. אבל רק בהתכתבות, לא היינו ממש חברות טובות מחוץ לזה. אחר כך זה השתנה, היינו חברות טובות רק פנים מול פנים ולא הלך מי יודע מה במסן. וזה היה לי אישית נורא חבל.

הללי, אני חייבת להגיד לך שאת הילדה היחידה בכיתה שממש רציתי לרצות, ואני רצינית. בגלל זה השתדלתי לדבר איתך כמה פחות במציאות כדי לא לפלוט דברים מפגרים או מיותרים. כמובן שאז במסן הייתי יותר פתוחה כי במסן יכלתי למחוק ולמחוק עד שהתשובה נראתה לי ראוייה מספיק.

משהו באישיות שלך נורא הקסים אותי, גם בגלל שאת שונה מכולם בהמון דברים, וגם כי למרות זאת את נשארת נחמדה.

התכונה שלי שאני מעדיפה לא לדבר הרבה עם אנשים שחשובים לי, לפחות במציאות דיי דירדרה את החברות שלנו. וכמו שאני זוכרת שאמרת שזה דיי מפריע לך שאני מדברת ונחמדה רק במחשב.

אני זוכרת שגם לפעמים היית עצובה ולא באתי אלייך וממש נעלבת ממני, ואולי את חשבת שעשיתי את זה כי לא התייחסתי אליך או משהו. אבל במציאות זה היה שאני פשוט מפחדת להרוס. רציתי לבוא לדבר איתך, לא יכולתי. משהו בראש שלי אמר לי "אל תעשי את זה" ובאמת לא עשיתי את זה.

אחר כך היה את הריב בכיתה, שגם אז נורא רציתי להפסיק ולהגיד "הללי אני מצטערת" אבל שוב לא יכלתי. אולי זה היה בגלל האנשים שהיו לידי, או בגלל אלו שלא היו לידי.

אני בכל מקרה מאוד התבאסתי שזה מה שהפכתי להיות, ילדה מאוד טכנית. למרות שזה דיי עבר לי מאז המקרה הזה. מאז אני באמת עושה מה שאני רוצה ולא מה שאנשים רוצים שאני אעשה.

אני באמת מקווה שתסלחי לי ונחזור להיות כמו פעם. או הכי קרוב לפעם.

טוב חפרתי. רציתי לשים תמונות אבל אין לי:( יש לי אולי 1 או 2 אבל או שהן פפראצי או שהן קבוצתיות. וקבוצתי זה לא שווה.

טוב=]

אז 333333333333333333>>>>>>>>>>>>>>>>> יו הללי!!!

דבריתייייי ותבואי לבקרני:P