אין לי באמת מה לכתוב, פשוט יש לי חשק.

אז נמאס לי מהחוסר וודאות לגבי האקס שלי. הוא רוצה אותי בחזרה, ואני החלטתי סופית שאני לא.

היה ויכוח נוקב בין הראש שלי ללב שלי, הראשון טען שזו תהיה טעות נוראית אם אני אקח אותו בחזרה, והלב טען שאין מה לעשות, ואנחנו ment to be. הלב שלי טעה. מפגישה קצרצרה [רק 3 שעות שנראו כמו נצח] איתו היום הראש שלי נכנס לfull mode ושליטה מלאה על ההחלטות שלי. אנחנו באמת לא מתאימים. יש משיכה גופנית, אבל זה באמת הכל.

אז פה באמת נגמר הפרק הזה בחיי.

רק שיפסיק כל הזמן לרמוז לי שהוא רוצה אותי בחזרה, הוא הופך לקרציה.

הביוטופ, הדבר הזה שגרם לי לנטוש את ביתי החם והאוהב ליומיים, היה פשוט נוראי.

התצפיות היו משעממות, האנשים כנ"ל ומקור האור היחיד באותם יומיים היה הערב של היום הראשון.

הייתי שוב בחדר עם ה3 בנים מהכיתה שלי, ו3 בנים מעיר אחרת. בערב ה3 בנים מהעיר האחרת קפצו לספרית וידאו במושב ולקחו כמה סרטים, ביניהם גם דוגמה. מעולה. הבעיה היתה שאין וידאו. הם באו עד לצימר שלנו, נכנסנו נורא מאושרים, הודיעו לנו שיש סרטים וכששכנעתי אותם שנראה את 'דוגמה' הם גילו שאין וידאו. הפיתרון היה לרוץ לחדר השכן ולגנוב להם את הוידאו, עבד מעולה. חבל רק שלקח להם כמה שעות לעשות את זה. והתחלנו לראות את הסרט בערך ב23:30 כשבעצם היינו חופשיים כבר מ21:00. הסרט מעולה [היי, מילת מפתח!] ואלן ריקמן צריך לעשות לי ילד.

טמפוס טוען שנאנחתי בלילה, מתוך חלום, ואני אפילו לא זוכרת מה חלמתי. הו, האכזבה. ועכשיו זה מתקשר לי, אולי החלום כלל את אלן? guh.

היה היום שוב את אליס בארץ הפלאות בהולמארק. הפעם יש לי את זה מוקלט הודות לליזי!

ואני אולי אפילו אוכל לראות את זה שוב אם אני אבין מה קרה לוידאו.

הוא כנראה נעלב מאז שיש לנו די.וי.די ויצא לפנסיה מוקדמת.

גברברים עם איליינר זה טוב. ערפדים זה אפילו יותר.

וטמפוס שוב לובש בגדי נשים.

אה, לכל האנשים שקשורים לה"פ והגיעו לכאן. פנפיק נורא טוב.

זה לא כתוב רגיל, זה כל מיני פתקים שהועברו, ותמונות וכו'. ממש מקורי.

ההתחלה למטה, וזה מתקדם פרק פרק בכיוון הלמעלה עד ההודעה האחרונה.

וכמו שאמרתי, לא באמת יש לי מה לכתוב.

אז אני אלך לעשות 2 הדברים היחידים שאני נהנית מהם לאחרונה,

לקרוא ואז לישון.

ובאופן מדהים ע"י שניהם אני עוברת למציאות אחרת,

איזה צירוף מקרים נהדר.

לילה טוב.