במילים אחרות: כמה שנים יהיה לי חופש אם אני ארצח אנשים מסוימים?

אני רוצה לצרוח. או לרצוח. כמעט אותה מילה. מדהים.

במיוחד עליו, האדיוט הזה. האדיוט הזה שאני אמורה לעשות איתו את הביוטופ החליט דווקא היום להתמיין לצה"ל. ונעלם. פלאפון סגור, בבית איש לא עונה. והביוטופ למחר!

כבר השלמתי עם זה שאני עושה אותו לבד והשם שלו סתם יתנוסס שם, אין לי בעיה עם זה. חוץ מהפרט הקטן הזה: העבודה עם התיקונים שהמורה החזירה לנו פעם קודמת, אז היא אצלו.

מוות.

בנוסף לכך, השכנים שמעלינו קודחים לי מעבר לעולם הבא.

הם עושים שיפוצים במשך חודש ! קיבינמט. וזה לא נגמר.

לפני כמה ימים אמרתי לאמא שלי, "בואי נשחק משחק! מי שתאבד את השמיעה קודם מנצחת." התגובה שלה כללה מבט מבולבל, הפניית האוזן שלה אלי ותהיה, "אה??". "הו, יפה. ניצחת." אמרתי לה והלכתי לדפוק את הראש בקיר.

בסדר, אין לי שום זכות למנוע מהם לשפץ.

אבל למה להתחיל ב7 בבוקר? למה לסיים ב11 בלילה? למה להמשיך בין 2 ל4? למה לא להתנצל מראש?

אני חייבת להודות שהם כן תלו שלט:

                                                                 "נדבקנו ב"חיידק השיפוצים",              < מצחיקים אתם ! תמותו.

התדפקות פעמיים ביום על דלתנו לא תחיש את התהליך."

אפילו אין התנצלות קטנה ! ומה שעוד, השלט נתלה והורד לפני יומיים, כשהשיפוצים נמשכים כבר כחודש.

אמא שלי עלתה אליהם היום שוב, כי זה כבר נורא הציק לה שבזמן שאחותי לומדת מתמטיקה עם מורה פרטי (בין 2 ל4, אני חייבת לציין) הם התחילו להרעיש יותר מאי פעם. עליתי איתה בשביל תמיכה נפשית. זה התנהל ככה:

אמא: "רחליצ'קה, באמת ביקשתי יפה שתפסיקו עם זה לפחות לחצי שעה."

הזונה:" הנה, הוא כבר מסיים". -רעש נוראי ברקע-

אמא: "רחלי, באמת. חצי שעה."

הזונה:" אוקי אוקי". -רעש נוראי ברקע ממשיך-

אמא: "אני משלמת הרבה כסף בשביל השיעור הפרטי, רחליצ'קה, את הרי יודעת איך זה."

הזונה: "בסדר". -רעש..נו, אתם מבינים-

אמא: [כשיצאנו מטווח השמיעה של הזונה] "suka." - 'זונה' ברוסית.

מעולה. זו היתה נק' האור ביום שלי.

מה אני בכלל עושה כאן?

הלכתי לנסות לאלתר ביוטופ.

שלכם, שמישהויארגןליאקדח,

פטל.