סוף סוף סיימתי לקרוא את האלכימאי של פאולו קואלו, באמת עשיתי שיא אישי בזמן הכי ארוך שאפשר למתוח ספר. התחלתי אותו אז, ולקחתי אותו אתמול מהספריה כדי לקרוא את ה20 עמודים שנותרו לי.
לא יודעת מה להגיד עליו, הוא היה יומרני מדי, אם זו המילה הנכונה. אולי לא קיבלתי את הרושם הנכון כי היתה הפסקה של חודשיים באמצע הקריאה. פשוט אהבתי את ורוניקה מחליטה למות של קואלו יותר.

חוץ מהספר הזה לקחתי ביום ראשון את האיש שהפך לעצמו של דייויד אמברוז.
ספר פשוט מעולה. הוא כל הזמן מתוסבך בתוך עצמו, קורים המון דברים בלתי צפויים ולא מובנים ואז הם מתגלים ומוסברים לאט לאט. ובכל התגלות חדשה היתה לי צמרמורת של פליאה, זה פשוט נהדר. ממש כמו פייט קלאב. אני צריכה לקרוא עוד ספרים כאלה. לא שהערפדים רעים, אבל זה היה ממש גירוי אינטלקטואלי שלא מהעולם הזה [הא, איזה משעשעת אני. מי שקרא את הספר יבין את הpun].

ומכיוון שהספריה סגורה מחר לקחתי מליזי ספר, מישהו לרוץ אתו של דויד גרוסמן. נראה אם הספר מצדיק את הרפיוטיישן שיצא לו.

וכפי שהובטח בכותרת, משחק מכור:

שיעמם לי בשיעור ספרות אז קישקשתי ביומן, מה שהוביל לציור הזה ליד התאריך שבו אנחנו הולכים, ככל הנראה, למשחק מכור: