זה כבר יומיים שאני נוהגת לכל מקום, אפילו כששלחו אותי לזרוק את הזבל נסעתי לבניין ברחוב ליד. אני ממש נהנית, זה כיף שיש את השליטה הזו על החיים, כמובן שלרוב המקומות הייתי יכולה להגיע גם ברגל, אבל זה פשוט יותר נחמד להגיע תוך 5 דקות [לא כולל 10 של חיפוש חניה] מאשר תוך 40 דקות.

חניות זה סיוטה של כל נהגת. כן. הסטיגמה התבררה כנכונה, בנות באמת לא יודעות לחנות. תמיד יוצא מצב שהחלק הקדמי קרוב למדרכה והאחורי לא. אבל בינתיים אף אחד לא התלונן.

הבעיה היחידה היא שזה כואב להשאיר את האוטו בלילה רחוק מהבית, כי תמיד כשאני מגיעה בערב אין חניה מתחת לבית. אז צריך לחנות בהמשך הרחוב, וזה כואב, באמא'שלי זה כואב.

חוץ מלחנות פה ושם, ולצאת מחניות פה ושם אין לי בעיות עם האוטו [נשמה כפרע עיניים]. אפילו היו כמה 'מצבים' שבהם הסתדרתי לא רע.גם שמחתי לגלות שאני סבלנית למדי, לא מצפצפת יותר מדי, מחכה לי בשקט עד שיש מקום לעבור וכו'. רק כשאין חניה אני מתחילה להלחץ. אבל כל אחד והפאקים שלו.

כהוכחה לזה שהאוטו כמעט ואינו נח ראו את הלו"ז שלי מהיומיים האחרונים:

יום חמישי

נוסעת לביתספר.

נוסעת מביתספר ומסיעה בדרך את חני, הבלונדה וטמפוס [אבל האחרון בא אלי].

מסיעה את טמפוס הביתה ובדרך מקפיצה את אחותי לקנות פלאפל.

נוסעת עם ליזי וחברתה לנקות בניין אחד.

נוסעת עם ליזי וחברתה לחנות לקנות מוצרים לעוגה.

נוסעת הביתה עם ליזי וחברתה. [צוחקת בדרך על האקס, ר' פוסט קודם]

נוסעת לקולנוע [איזה מין שוטרת 2, ררר סנדרה בולוק ררר].

נוסעת מהקולנוע הביתה עם הסעה לחן.

יום שישי

נוסעת לביתספר עם ליזי.

נוסעת לנקות 6 [ב3 רח' שונים] בניינים עם ליזי.

נוסעת הביתה.

נוסעת עם ליזי לטמפוס.

חוזרת הביתה עם הקפצה של טמפוס לג'יין ואסיפה של בלונדה [שגילתה לי שפנס אחד שלי מת, לא טוב].

יום שבת משוער

נוסעת בצהריים לים.

חוזרת מהים.

נוסעת לאסוף את סבא וסבתא.

זהו, עכשיו אני כאן. דואגת לאוטו שלו שחונה טיפה עקום די רחוק. הפעם אני גם לא יכולה לראותו מחלוני. אני מתגעגעת.

אה, נהיגה איז אינדיד פאן.

שלכם, מרגישה כמו נהגת מונית,

פטל.

נב.

הא! הוא נישק אותו!

4 פרקים ביום של "טלנובלה (ע"ר)" זה לא בריא. אבל מהנה.