ביום שלישי בערב, בסביבות 7pm, השתכנעתי ללכת להופעה של "הזבובים" או "הזבובונים" או איך שהם קראו לעצמם: "יובל צפרירא, מאור כהן, פיטר רוט, דן תורן - ולהקתו". כןכן, מאור כהן. 3> יצאתי ב8וקצת לתחנת האוטובוס, כשבתיק כרטיסיה ושטר של 50 שקל בלבד וכשהאוטובוס הגיע גיליתי שהכרטיסיה המדוברת היא בעצם כרטיסית נוער של המרכז, ולא, אוטובוסים בב"ש לא מקבלים אותה. גם שטרות שהם יותר מכפולה של מחיר הנסיעה ב10 (~כל שטר הגדול מ20) הם לא מקבלים. אז הלכתי ברגל.

[כאן זה הזמן לציין שגם לשיעור שבבוקר הלכתי ברגל, מרצוני החופש. גם חזרתי ממנו ברגל, לא מרצוני החופשי - פשוט מישהי שכחה את הכרטיסיה (הנכונה הפעם) בג'ינס שהיא לבשה יום לפני.]

איחרתי למקום המפגש רק ב10 דקות, בדיוק מתי שגם גל הגיע, כך שלא נגרם יותר מדי נזק [חוץ מזה שללכת מהר עושה לי חם]. הגענו בערך ב9 למעונות בהם היתה ההופעה, התישבנו על הדשא וצפינו בסאונד צ'ק.

רגע שיא: מאור כהן שר shot thru the heart and you're to blame !

בשלב כלשהו לפני ההופעה התחילו להסתובב על במה ולידה 2 דובים מנופחים [שאני מניחה שהיו בתוכם אנשים, אחרת זה נורא פריקי] וחיבקו אנשים והצטלמו איתם. הזוי לחלוטין. וגם, גל נעלם לרגע ואז חזר ואמר לי לגעת לו ביד - הסתבר שהוא לחץ את היד של מאור כהן ודיבר איתו - ביקש שהוא יקדיש איזשהו שיר למישהי שלומדת איתנו שהיה לה יום הולדת [בסוף הוא שכח וגל היה צריך לגשת לבמה להזכיר לו].

הלהקה עלתה, ביצעה המון שירים שאני לא הכרתי [עכשיו אני כן ^^], זרקו הערות מצחיקות נורא [מאור כהן כזה מסומם], ביצעו שירים שאני כן מכירה [צחוק הגורל, הכי יפה בעולם], זרקו עוד הערות שהשאירו אותי עם דמעות של צחוק בעיניים, ירדו מהבמה, חזרו להדרן, וירדו שוב.

נגמר בערך ב12, ולקחתי מונית יחד עם מישהו שלומד איתי וגר באמצע הדרך.

נזק: 30 שקל (15 מהם אמורים לחזור אלי מהבחור שנסע איתי הביתה).

ברביעי חזרתי הביתה, כרגיל. ברביעי גם גיליתי שברביעי שאחריו אני לא לומדת כי יש את יום הסטודנט אליו אני לא מתכוונת לבוא (יום הסטודנט של הטכניון, here i come ! ). אז מחר (שני) ג'ק מגיע לחגוג איתי בפסטיבל הבירה ומחרותיים אחרי שיעור קצרצר של שעתיים בבוקר נסע הביתה. שבוע קצר.

ברביעי הקודם גיליתי שלרדת בצומת בילו ולקבוע עם ג'ק שהוא אוסף אותי משם זה לא מועיל ורק מעכב את ההגעה שלי הביתה. בנוסף התאהבתי אפילו יותר:

עצרנו בקניון רחובות בדרך וכשיצאנו מהאוטו נאמר לי לפתוח את תא המטען - ושם היה בלון אדום בצורת לב ! 3> ובתא הכפפות (כך הסתבר לי מאוחר יותר) היתה גם קופסא מלאה בדברים טובים [בסט: קופסא קטנה עם הריח של הבושם שלו בפנים]. אני אוהבת אותך ממש ממש הרבה.

מאוחר יותר כמובן הבלון עף לי לשמיים, בטעות. כי אני נזק וזה ידוע. כמעט בכיתי. ולא הרשיתי לו לקנות לי אחר. i needed a mourning period.

ביום שישי התאספנו כולנו (12 אנשים) והלכנו לחגוג את שבועות (קרי: יום המים!). כל אחד בא בחולצה לבנה, הביא איתו מאכל שבועותי. אכלנו, שבענו והתחלנו להשפריץ מים. מצאנו ארון מים שנפתח בקלות ועשינו המון נזק באזור.

כשכולנו כבר רטובים ומנסים למצוא דרך להכניס את כולם לפריים אחד עבר באזור זקן שבהה בנו באופן מוזר, אז שאלנו אותו אם הוא מוכן לצלם אותנו. הוא הסכים, צחק, צילם (אפילו פעמיים). אח"כ עשינו תמונות פורנוגרפיות [אריק מול זרם מים חזק; טמפוס מול זרם מים חזק; אריק וטמפוס נוגעים אחד בשני מול זרם מים חזק; כל הבנות מול הזרם; אני וג'יין בלי חולצות מול הזרם]. לאן נעלמה החולצה שלי? וול, רציתי להראות לעולם שיש לי יותר בייצים מג'יין שטענה שאם אני מורידה את החולצה גם היא מורידה ת'חולצה. היה מעניין. ורטוב.

במוצ"ש נסענו לקנות בגדים. 1 מכנס, 2 חולצות (אחת כ"כ נוחה, כל הערב לא שתקתי לגבי כמה נח היה לי), 3 חוטיני. נזק: 181 שקל.

אחרי זה נסענו לים, החלפנו באוטו לחולצות חדשות, ופגשנו בחוף חלק ניכר מהמשפחה שלי, דודה שלי סוףסוף הכירה את ג'ק ועכשיו היא תפסיק להציק לי בנושא. הוא אפילו עשה רושם טוב (כך גם החולצה היפה והנוחה שלי).

והיום הייתי שעתיים ו40 באוטובוס בלי מזגן שנסע דרך רחובות, נתקע בקסטינה וגרם לי להחליט שאני פורשת מהלימודים ועוברת לגור באלסקה.

אז ילדים וילדות, מוסר ההשכל מפוסט זה הוא:

אוטובוסים זה מהשטן.

שלכם,

הולכת מעכשיו ברגל מב"ש עד המרכז,

פטל.