שיחקנו כדורגל, באיזשהו מתנ"ס. אני עמדתי בשאר, כרגיל, חסמתי די הרבה כדורים בלי לזוז הרבה מהמקום. באיזשהו שלב חטפתי סחרחורת ולא הצלחתי לראות מעבר למטר שקרוב אלי, וגם לא הצלחתי לבעוט/לזרוק את הכדור מעבר למטר שקרוב אלי. המשחק הופסק, ואני כמעט התעלפתי.

הלכתי לשבת בצד עם ג'ו שטיפלה בי, ועם הבלונדה (של ב"ש). שאלתי אותה למה היא לא הולכת הביתה, והיא אמרה שהיא מחכה ליאיר שיקפיץ אותה, כשהוא יצא מהמקלחות. אמרתי לה שהיא תשאר לחכות הרבה זמן, כי הוא בטח מסדר את השיער שלו במשך נצח.

ארוחה משפחתית, סבתא כרגיל יושבת לידי. אני מחבקת אותה חזק, בוכה, אומרת לה שאני אוהבת אותה נורא. והיא אומרת שאני לא צריכה להגיד את זה. לשאלתי למה, היא אומרת שאותה אני "אהבתי", אני פורצת בבכי חזק יותר ומחבקת אותה גם כן חזק יותר. בין יבבה ליבבה שלי אני שומעת אותה מסבירה שאת האהבה הנוכחית שלי אני צריכה לחלק בין האנשים שעכשיו בחיים שלי, ובטוח יש אנשים שאני אוהבת יותר מאשר אותה.

בדיוק כאשר אני באה לסתור את הנאמר, השיחה נקטעת.

סבא, באותה ארוחה משפחתית אך אחרי שסבתא נעלמת, מבקש ממני להקליט ולשלוח לו איכשהו את השיחה הנ"ל.

 קיבלתי מין תעודה מהאונ', תחת סטטיסטיקה היה כתוב 140 (Oם) ותחת מחשבים 10. כן, 10 מתוך 100. ועם הפקטור זה אומר שקיבלתי בכלל 1. ohwell, כנראה שאני לא מפרגנת לעצמי יותר מדי על המבחן במחשבים בחלומות (למה לוקח להם 9 ימים לבדוק את המבחן הזה?).

...

היו עוד, רק שאי שם בין המיטה למחשב (כנראה באמבטיה) הם נשכחו.