סיפורי רופאים צבאיים:

לא יצא לי לציין את זה כאן, אבל להיות חולה בבסיס שלי זו טעות מטורפת. מבחינת החייל החולה, היום מתחלק לכמה חלקים -

בוקר שבו אין לך מה לעשות חוץ מאשר להתפלל (למפקד נחמד המחלק ימי ד').

צהריים שבהם אולי תתפוס את החובשת ואם יש רופא יחידה (שלא נמצא ביחידה בכלל) באותו היום ולא תמות עד השעה 3 בצהריים - אולי תזכה לקבל עזרה רפואית.

והשעה 3 המיוחלת שבה החייל מגיע לרופא יחידה הנאצי, מקבל אקמול וחוזר לבסיס. גם אם החייל בא ללא גפיים.

ישנה אופציה סודית שהרס"ר לא רוצה שידעו עליה, לקבל מהחובשת טופס 102 ולנסוע למרכז רפואי באזור (שעה נסיעה, ממש באיזור בשביל בנאדם שעוד שניה מת).

כך נוצר מצב שנוסעים לרופא יחידה רק בשביל הפניות - וזו הסיבה (בערך) שהייתי אצלו פעמיים. נשכח שניה שבפעם הראשונה אח"כ הסתבר גם שיש לי סינוסיטיס קל, ושאני צריכה אנטיביוטיקה. באותה פעם שבה הוא התעלם מהסינוסיטיס גם לקחתי הפנייה לרופא נשים בחר"פ (צריפין 3>).

גם הסיפור שם מעניין נורא:

הבנתי שבשביל לקבל גלולות חינם בצבא צריך להבהיר שזה למטרת סידור מחזור ו/או מניעת כאבי מחזור. אז אמרתי לרופא נשים (כמובן שנפלתי על גבר) שהמחזור מתעכב 3 חודשים, ושלפני הגיוס הייתי לוקחת גלולות ועכשיו הפסקתי ובלה בלה בלה. הוא כנראה ממש האמין לי כי הוא ישר רשם אותי למליון בדיקות וגם אמר לי להתפשט כדי שהוא יוכל להעיף מבט. בשלב הזה נשברתי, אמרתי לו שכל זה סיפור מומצא, שבעצם יש לי חבר קבוע ואני פשוט צריכה גלולות כדי לא להכנס להריון. הוא שאל למה שיקרתי אז אמרתי לו, בעודי מדמיינת את טקס הענקת האוסקר, שבעצם ההורים שלי לא יודעים שאני מקיימת יחסי מין ושאני רגילה כבר לספר להם שאני לוקחת גלולות כדי להסדיר את המחזור, ושאני לא רוצה שזה יתגלה להם איכשהו.

ונחשו מה, קיבלתי גלולות חינם ("רשמתי לך טיפולי, למרות שזה לא מגיע לך").

(אני מה-זה מקווה שרופאים צבאיים לא קוראים בישרא-בלוג... אם אני אעלם בזמן הקרוב זה כי הועלתי למשפט על פאק באמינות).

בכל מקרה, היום הגעתי שוב לרופא יחידה רק שהתחוללו מספר שינויים, זה לא היה ב3 אלא ב1וחצי וזה לא היה הרופא הנאצי אלא מחליף. ברגע ששמעתי שמדובר שמחליף ישר התחלתי לחשוב אם כדאי לנסות להוציא ג' או 2. חשבתי להשתמש בסיפור שהיה לי אז באבט"ש לפני חודשיים, ובסוף החלטתי שלא כדאי כי כבר אמרתי לחובשת שאני באה רק בשביל הפנייה.

אז נכנסתי לרופא כשהגיע תורי והודיתי לאלוהים שיש לי זכרון לפרצופים ושהחלטתי בסוף לא להשתמש בסיפור האבט"ש - כי זה היה אותו הרופא.

 

אבל היי, למי אכפת, יש לי גלולות חינם.