לא קיבלו אותי לעבוד בהוט. חזרתי בדיוק לאותו המצב שהייתי בו לפני שבועיים, בעלת עבודה חלקית ביותר (2 משמרות בשבוע). חבל, דווקא רציתי. כנראה שיותר מדי. זה ידוע, כמה שאני יותר מראה לעולם שאני רוצה משהו - ככה פוחתים הסיכויים שאני אקבל אותו. גם להפך: לא הראיתי הרבה עניין בג'ק לפני תחילת הקשר והקשר רק משגשג, לא חשבתי בכלל על איך יהיה לטוס לאנגליה (ולא הרשיתי לאף אחד להתחיל איתי באותה תקופה משפטים ב"תחשבי מה יקרה אם ... ") והוספתי לעצמי חוויה של פעם בחיים כשזה כן התאפשר.

וכאן, כאן חפרתי לכל מי שהיה מוכן לשמוע כמה בא לי לעבוד שם, כמה סידורי העבודה נוחים שם, כמה כיף שחברה שלי כבר עובדת שם, ובטח שאם קיבלו אותה אז יקבלו גם אותי, ואם עברתי מבחני קצונה אז גם ראיון עבודה לא יהיה בעייתי וכמה שאני בטוחה שיקחו אותי.

לזכותו של ג'ק יאמר שהוא בכנות נשמע מופתע כשאמרתי לו שלא לקחו אותי.

 

וכן, אני יודעת שיהיו עוד חברות שיחפשו עובדים אבל אם לא התקבלתי לכאן מה קובע שאני אתקבל לשם? זה אותם מבחנים בסופו של דבר, ומהמבחן של היום לא החכמתי הרבה (after thought: אולי כשקיבלתי את הפתק דחייה כן הייתי צריכה להכנס ולדרוש לדעת מה לא היה בסדר..הייתי כ"כ בשוק).