הנה עוד דוגמא מושלמת ליום שבו אני עובדת 7 רגשות קיצוניים שונים ב24 שעות:

היום התחיל לא רע, אם לא סופרים את העובדה שגם ביום החופשי שלי קמתי בשעה 7. אבל הפעם זה היה למטרה טובה - להרגע קצת בספא. מתנה ליום ההולדת שלי ג'ק החליט (אחרי חצי שנה של רמיזות מצדי) לקחת אותי לספא. אז בדקתי קצת בעבודה וגיליתי שיש לנו מחלקת רווחה.

*מחלקת רווחה אלה אנשים נורא נחמדים שדואגים לכך שכל חג יהיה לנו משהו טעים בלובי (סופגניות, פירות יבשים וכו'), הם גם אלה שאירגנו את המסיבה הנורא נחמדה שהיתה בAvenue ב3/1 שעליה לא סופר בבלוג אפילו שהיה לי שם כיף מטורף, הם אלה שארגנו לנו את המסאג'ים לפני חודש וכו' וכו'.

בכל אופן, לאותה מחליקה קטנה וחביבה יש גם שוברים. אז תפסתי אותם ביום רביעי האחרון וקניתי שני שוברים לספא (שוב, על חשבונו של החבר). בעיקרון זה יצא שעל כל אחד שולם 180 שקל על טיפול של 50 דקות (עיסוי שוודי) ושימוש במתקנים (בריכה וסאונה). בכל אופן, הלכנו היום לספא. בחרנו מקום שנקרא זאוס והיה ממש כיף.

העיסוי היה תענוג, אפילו שהמעסה אמרה לי שהכאבי גב שלי גובלים בבעיות רפואיות. ג'ק נהנה בעיקר כשמעסה שלו, שהיא אישה רוסיה קטנה, עשתה לו עיסוי שגם גבר רוסי גדול לא היה מצליח לעשות.

מה שכן (והנה מתחילה רכבת ההרים) אחרי העיסוי נכנסתי למלתחות כדי להחליף לבגד ים ובגלל איזשהי טעות דבילית עניתי לטלפון שלי כשהוא צילצל. זה היה כמובן ראש הצוות שלי, שכמובן הרס לי את כל המצב רוח. הוא התחיל להגיד שאני כוננית מחר (מה שנכון) ושבגלל שהכונן של היום כבר הוקפץ ויש עוד חיסור אז צריך שאני אעבוד היום במשמרת ערב.

בכל מקרה אחר, רב הסיכויים שהייתי מסכימה. זו משמרת בית זונות שאין כמעט שיחות ויש 150%. אבל באמת שנמאס לי כבר לדחות את תכניות יום ההולדת שלי משבוע לשבוע בגלל העבודה. שבוע שעבר דחיתי כי מתתי מעייפות באותו הערב, כי קמתי ב5וחצי בבוקר, וכעת לא באמת לעשות את זה. מה כבר ביקשתי? לא לעבוד ביום שבו שאני לא אמורה ולא כוננית?

אז הוא התחיל לעשות לי פרצופים דרך הטלפון, וג'ק התחיל לעשות לי פרצופים של 'למה-ענית' מולי, עד שכבר פרצתי בדמעות. אמרתי לר"צ שנמאס לי שכל התכניות וכל החיים שלי פחות או יותר נהרסים בגלל העבודה המזדיינת הזו, ושלשם שינוי התחשק לי לעשות משהו נחמד במהלך כל היום וללכת עם חבר שלי לספא אז אני צריכה לספוג את כאב הראש הזה.

אמרתי לו שנמאס לי לספוג כל פעם שמקפיצים אותי, או מוסיפים לי עוד שעתיים או כל פעם שעושים לי פרצוף על זה שיש לי חיים או דרישות משל עצמי. אמרתי לו גם שכן הוקפצתי ככה כבר פעם אחת בלי בעיה, ושבאתי לעבודה כבר כמה פעמים כשאני על אנטיביוטיקה ואלוהים יודע מה עוד, שהפעם אני באמת באמת לא מוכנה לקבל את זה בשקט.

אמרתי לו שאני ממש אשמח אם הוא ימצא מחליף אחר, אבל אני לא הולכת להגיע.

ׁ(כמה שעות וכמה עצבים אחרי זה קיבלתי ממנו הודעה שהוא מבין אותי לגמרי, ושאין לו טענות כלפיי. אז אולי עדיין יהיה לי תמריץ.)

אחרי שיצאנו מהספא הלכנו לחקור את הסקייט פארק שבת"א. ליתר דיוק אני הלכתי לחקור, ג'ק כבר פחות או יותר גר שם. דווקא מקום חביב. יש שם גם פארק שעשועים נחמד, ואני כמובן טיפסתי על מה שעמד במקום מספיק זמן.

בגדול אחרי זה הפסיק להיות מעניין. חזרנו לבתים, אחרי שאכלנו במק', וכעת מחכים שיבוא הערב כדי ללכת סוףסוף לחגוג את יום ההולדת במקס ברנר עם כל האנשים.

נקווה שכאן לפחות לא יהיו הפרעות לא רצויות.