אתמול הייתה חוויה שחלקים ניכרים ממנה אני לא רוצה לשחזר לעולם.

לחברה טובה שלי היה יומולדת, ובגלל שזה יומולדת וזה חשוב ואני אוהבתותה אז הייתי חייבת ללכת. למה חייבת? למה לא קיפצתי לשם בשמחה ובששון? כי המוזמנים למסיבה הזו התחלקו ל2 קבוצות: אנשים שאני לא מכירה, ואנשים שאני לא סובלת. וכולם, חוץ ממני, הכירו את כולם. כיף? לא. אבל אני אוהבת את הילדת יומולדת, אז הלכתי.

אז בהתחלה ישבתי בצד בחדר שלה, וכשהם נהרו לסלון ביקשתי מילדת היומולדת ספר ופתרתי לעצמי את הבעיה לזמן מה. היה נורא נחמד שבדיוק כשביקשתי ממנה את הספר חשבתי על "ורוניקה מחליטה למות" ואז היא שאלה אותי אם אני רוצה משהו של פאולו קואלו. אז עכשיו אני כבר אחרי 2/3 מ"האלכימאי". ספר לא רע למען האמת. חבל שלא לקחתי אותו ממנה אתמול בסוף.

אז ישבתי וקראתי לי. אבל לא, למה שיתנו לי קצת שלווה נפשית? חס וחלילה. כמה מהבנות היו חייבות לבוא לחדר שבו התחבאתי מהם ולהתחיל לשמוע את גבסו עושה קאבר לזוהר ארגוב. ולא רק, זה עוד היה מלווה בהערות כמו "תקשיבו, תקשיבו, איזה יפה הוא שר את הקטע הזה!" או סתם הערות שוליים כמו "יאא איזה חמוד!". וחוץ מלחרוש על אותו השיר בפול ווליום הן גם גלשו באיזה פורום של כוכב נולד 2, היה נחמד כל פעם מחדש לשאול אותם "מי זה?" כשהן עצרו להזיל ריר על הבחור ההוא משם (אני באמת לא הולכת לנסות להיזכר איך קראו לו). ואז גם לעשות פרצוף נגעל מהתמונות שלו. אוי, תענוג.

אבל גם לזה מצאתי פיתרון. כשהם היו בחדר, אני והחבר שלי לאותו הערב (הו, פאולו) היינו בפינת של המכונת כביסה, רחוק מהם.

לקראת הסוף הצטרפתי לסלון, שמעתי חוויות על אנשים שאני לא מכירה, או לא סובלת, והפסדתי את כל כספי (או גפרורי) בפוקר.

מתישהו באמצע הערב נודע לי שילדת היומולדת ועוד כמה בנות מתכננות להשתכר אחרי שכולם ילכו, אז החלטתי להשאר - כי לראות אותן משתכרות בפעם הראשונה נשמע לי נורא מבטיח. זה באמת היה כיף. סיימנו קצת יותר מדי יין, אבל הכל היה משעשע. זה מה שחשוב.

כמובן ששוב נוצרו המון ציטוטים שהיה שווה לכתוב אותם, אבל כמובן שלא היה לי כח/שכל לכתוב אותם באותו זמן.

זה היה נחמד, לשתות, לצחוק. לחזור הביתה ב6 בבוקר.

מה שלא היה נחמד זה להעביר אח"כ שעה עם הראש בכיור (איכס, לא מקרבת את הראש שלי לאסלה) ולא להצליח להרדם כי ברגע שסגרתי את העיניים הכל התחיל לרקוד. גם בקיבה וגם בראש. זוועה.

אמא שלי במקרה קמה לשרותים, ובמקרה יצא לי להגיד בין כמה נשימות נורא עמוקות שאני לא מרגישה טוב. אז היא טיפלה בי. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.

מוסר ההשכל שלנו היום:

אל תנסו להשכיח ערב נוראי ע"י שתייה של יין נוראי. התוצאה נוראית פי כמה וכמה.