1.7 שניות אחרי שנכנסתי הביתה בבוקר הטלפון צלצל: מדור עתודה מבקש לדבר איתי. אנחנו משנים לך את תאריך הגיוס ("חזרה לשירות") ל24.10.06. ווהו, עוד 5 ימים של שעמום. הבחורה בטלפון נשמעה לי אנושית למדי אז שאלתי אותה, "כאדם לאדם", מה ירצו לדעת בראיון לגבי מענק העתודה. והיא ענתה, בנימה דיסקרטית, שאסור לה לספר לי בדיוק מה ישאלו, אבל בעיקרון הם רוצים לוודא שלא חיפפתי. שלא השגתי לי סתם דחיית שירות על חשבון הצבא ובאמת ניסיתי להצליח בלימודים. החדשות הרעות הן שב24 אני כנראה אצא ישר לטירונות ונאמר לי להביא ציוד אישי לשבועיים, זוועות (פניה נרגשת לבנות מגוייסות: מה נכלל בציוד אישי?).

אתמול, בעודי עומדת אובדת עצות מול הספריה העירונית ותוהה איך לקשור את האופניים של אחותי, ניגשה אלי אישה זקנה, סבתא'לה כזו. היא החליטה לספר לי שהיא ראתה אתמול בחדשות איש שקשר את עצמו לעץ/עמוד והצהיר שהוא לא זז משם עד שמגיע השלום, ואנשים שעברו באזור פשוט קשרו אליו דברים לשמירה - אופניים, תיקים, כלבים וכולי. ציחקקתי ואיחלתי לה חג שמח.  

עד לפני מספר חודשים הייתי בטוחה שאני בחרתי את השם של אחותי הקטנה, אי שם לפני 13 שנים. בשיחה עם אמאבא הסתבר שלא, הם בחרו את השם ופשוט גרמו לי להאמין שיש לי קשר לזה. אחד מהם כנראה עשה לי שטיפת מח לבחור בשם הזה, והשני שכנע אותי שהבחירה היתה שלי בלבד.  חייתי באשליה במשך 12+ שנים.

מקרה מוזר נוסף לרשימת המקרים המוזרים:

אני הולכת לי בתומי הביתה מג'ק, מרחק של 3 דק הליכה. באמצע הדרך עוצר לידי טנדר ומסמן לי שהוא רוצה להגיד/לשאול משהו, אז עצרתי בכוונה טובה. נהג הטנדר, איש זקן שכזה, החליט לעצור כדי לציין שזו הפעם השניה היום שהוא רואה אותי, למלמל משהו מוזר, ולהציע לי לחם. כן, לחם.

אמא טוענת שזה בגלל שאני רזה מדי והוא כנראה הרגיש צורך אבהי להאכיל אותי.

מחר ליזי והבלונדה חוזרות מסמינר משהו smth. לא כתבתי על זה עד עכשיו כי שבועיים בלי ליזי ביאסו אותי מספיק גם ככה, אבל מחר הן חוזרות! ייאי. מתוכנן ערב גלידה אצל אריק.

ג'ק לקח אותי אתמול באיקאה, ובעזריאלי. באיקאה קנינו הרבה דברים שימושיים, כל אחד לבית שלו. טוב, לא הרבה, אבל שימושיים. אכלנו שם (מרק עגבניות בתוך לחם זה מעולה), הסתובבנו (איקאה זה מגניב נקודה.), ונסענו בחזרה. בדרך החלטנו להכנס לעזריאלי להצטלם בfoto booth. אז עכשיו יש לנו 4 תמונות לא טובות במיוחד. עלינו לגג, ג'ק צילם דברים מגניבים, אח"כ ירדנו לממלכת הילדים וזכינו ב2 סוכריות על מקל. היה יום מוצלח, אפילו נרדמתי מוקדם בלילה.

וזהו, לבינתיים. הוא עובד ואני בבית, מנסה לבדר את עצמי איכשהו. זה יגמר במניקור והרבה אוכל. אוך, איזה בחורה טיפוסית. אני חושבת שאני אלך לחפש פרקים של חברים לראות.

סבתא שלי היתה עכשיו אצלי, היא גילתה שאני חולה קצת אז הביאה לי מרק. אני אוהבתותה.

דיברנו קצת והשמעתי לה שיר שהורדתי אתמול, שיר מסרט מצויר/מחזמר רוסי שנורא אהבתי פעם [Brememnskie Muzikanti, למי שמכיר]. סיפרתי לה שלקח לי משהו כמו יום בשביל למצוא את השיר, ואז הסברתי לה איך כל הקטע של ההורדה פועל.

כנראה זה התקשר אצלה למשהו אחר, והיא נזכרה שלא מזמן היא ביקשה מדוד שלי לבדוק באתר של יד ושם אם הכניסו את השם של אבא שלה לרשימות. הוא כנראה לא בדק, אז היא ביקשה ממני.

בזמן שבדקתי לה היתה לי תחושה ממש רעה.

לפני כמה ימים, אם לא אתמול, ילדה מהכיתה שלי באה אלי בבוקר ושאלה אותי אם יש לי קרובי משפחה שניספו בשואה. אמרתי לה שלא, לא ידעתי אז על אבא של סבתא, ושאלתי למה היא שואלת אותי את זה סתם ככה. היא סיפרה לי שהיא חלמה בלילה שהייתי צריכה לעבור על רשימות של אנשים שניספו בשואה ולמצוא שם קרובי משפחה שלי.

ועכשיו מפחיד לי.