לצימר, לכנרת. לסופ"ש. עם אהובי.

כ"כ מגיע לנו הסופ"ש הזה.

שזה די רלוונטי כי בדיוק אתמול ראיתי את "בופור", ושם בהחלט היו הרבה קאפוטים וקאבומים. ולא, אני לא חושבת שאנחנו הולכים לזכות באירוויזיון, אבל לפחות יהיה משעשע לראות את קובי עוז שר בצרפתית.

אני והחצי השני חוגגים היום שנה וחצי ויום (נו, אתמול זה היה שנה וחצי) של היותנו זוג יונים. החגיגות כללו עשיית כלום מעורבת בעשיית שום דבר. בעצם, בין לבין היה גם פרק של האוס ופרק של פאמילי גאי. החגיגות נחתמו בסרט מלחמתי ולא רומנטי בעליל. החגיגות הרומנטיות באמת נדחו לסופ"ש הבא, שבו נסע לצימר בצפון לעשות דברים שלא נאה להעלותם על הכתב. ^^~ (כמובן שעכשיו הסתבר שהחצי צריך להגיש ביום שישי בבוקר פרויקט, אבל בתקווה זה יהיה מוקדם ולא יקח הרבה זמן וישר אחרי זה נתחפף צפונה.)

עדכון נוסף מביתי הקט (המקום הזה שאני נמצאת בו שעה וחצי ביום):

יש אינטרנט באוויר. ההורים החליטו לעבור לyes ומשום מה זה כולל גם אינטרנט חדש (טוב, אולי כי לפני זה היינו מחוברים דרך הוט, nm). אז עכשיו יש דבר הנקרא wi-fi ואני יכולה להכנס לאינטרנט מהלפטופ מכל מקום בבית (כן, גם מהשירותים). למרות שעם הקצב שנגמרת לו הבטרייה זה חסר שימוש לחלוטין, אבל מה שכן, אני יכולה לשכב במיטה ולקרוא כתבות בynet כמו שעשיתי אתמול. כיףכיף.

ידיד שלי, שפעם היה לו כאן שם ועכשיו הוא נשכח, נפל מעתודה (ועוד מהטכניון, זה מקום גבוה ליפול ממנו), גויס לתותחנים וכעבור שבוע יצא על 21. ועכשיו גם אני רוצה. יש אנשים שלא תומכים בהחלטה הזו, כי הרי מה זה משנה לחברים שלי שהבריאות שלי נהרסת, שרק המחשבה על המסגרת הזו מעוררת בי מחשבות אובדניות ושאני פשוט לא מביאה שום תועלת בכך שאני משרתת - לא לעצמי ולא למדינה. בוא נראה מה אותם אנשים יחשבו אם הם יגיעו למצב שלי, מצב בו הם כבר תכננו את חייהם לכיוון אחד ובעקבות תקלה קטנה הם לא רק לא ממשיכים בכיוון הזה אלא גם נזרקים הכי רחוק שאפשר. כמו בנאדם שעשה י"ג-י"ד במחשבים ולא התקבל לממר"מ ונאלץ להתגייס בגיל 21 כמעט וללכת לקורס צבאי ראנדומלי. או, קצת יותר כואב, מישהו שמשקיע שנה מחייו בשנת שירות, יודע שהוא ילך לנח"ל ויעשה מה שהם לא עושים שם בנח"ל .. רק שאז בעקבות טעות ביוקרטית הוא מגיע להיות פקיד (במקרה הטוב) או עובד רס"ר (במקרה הרע) בבסיס נידח מלא ערסים. וכן, אני בטוחה שזה יכול לקרות.

במילים אחרות, אל תשפטו אותי עד שהלכתם בנעליים שלי. או המינימום שבמינימום - לפחות עד שלא התגייסתם.

ובכלל, הצבא הזה מעצבן אותי. בעיקר שילוב של פסח וצבא. בסדר, אל תגישו חמץ בחדר אוכל ותצהירו שכוסות וסוכר זה חמץ ושצריך לשים אותן בארון מיוחד עם שלט "חמץ", בסדר, עם זה אני עוד יכולה לחיות. אבל מי אתם לעזאזל שתגידו לי מה להכניס לצלחת שלי? אם אני רוצה לאכול חזיר מצופה בלחם ביום כיפור - זו בחירה שלי. ועוד לאסור הכנסת חמץ לבסיס, או להכריח את הש.ג. לאכול את הסנדוויץ' שהוא הביא מהבית ביום ראשון, מחוץ לשער. נו, מה לעשות, אתם סתם יוצאים מפגרים.

נראה לי שאין חוק כתוב האוסר אכילת חמץ בפסח.

ורק אתמול קלטתי שבעצם המנה חמה שאכלתי ביום שלישי בבסיס (כן, עשיתי חג) לא היתה כשרה לפסח. אז זין.

ובלי הרבה קשר, תקנו לי כזה.

אה, אתם לא תבינו.