כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

במישהו הזה, שאני פשוט ארצה לספר לו הכל הולך וגדל.

והם קיימים, אותם האנשים, אבל הפחד שהם ישפטו אותי, ישנאו אותי, לא יבינו, ידחו, גובר.

אני צריכה את המישהו, שאפעם לא יעצבן אותי, וכשמשהו יעצבן אותי אני אוכל ללכת ולספר לו, והוא לא ישפוט, והוא יגיד הכל בדיוק במקום, והוא יהיה קרוב, גם פיזית, והוא לא יהיה היחיד שמדבר, ולא יהיו משחקים מטופשים של כבוד, כי שנינו נהיה בדיוק באותו הראש, והכל יהיה מושלם שכזה.

זין.

בכל המובנים.

אני פטתית.