כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

לא, אל תטעו, לא מוזה ולא נעליים, קטע שנכתב ממזמן, ובקריאה ראשונה לא נהנתי ממנו, אבל עכשיו, שאני קוראת אותו, הוא עוצמתי. וקצת חולני. מתרגלים. מקווה שתבינו את הדו משמעות. אייאייאיי. שיעורי לשון.

נשקת לשפתיה הבתוליות וקרעת נפשה.

הרסת תחושתה בגשמיותך המבוגרת והנוראית.

במבט חד נעצת בה אהבתך השקרית. דרשת ממנה לציין אהבתה, לזעוק הנאתה בעוד עיניך עמוק בתוכה.

שפתיה נעו בגלי ההנאה והכאב שחרצת לגורלה.

בוגרת היא, משכנע אתה עצמך.

מילותיכם מתחלפים, חודרים זה לזו בשיחותיכם הארוכות. אינה טיפשה היא. אינה תמימה היא!

אילו אינן דמעות המצבצות בשלוי עיניה, זה אינו זיק עצבות, זהו אינו עווית כאב בפניה.

אינך קורע ילדותה במילות תשוקתך המזוהמות.

אינך משמיד טוהרהּ בדרכי התועבה שלך.

אינך הורס עדינותה בגסותך.

אינך מחריב תמימותה.

אינך מנתץ את בועת חייה.