כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

זה הדבר הכי טוב שהוא יכל לומר.

"אמרתי לך"

הוא הזהיר אותי שזה מה שהוא יגיד, אבל לא חשבתי שהוא באמת יעשה את זה.

"אמרתי לך שבסוף זה יהיה ככה"

לא באמת חשבתי שכשאני אבוא אליו מנקודה של משבר, של כאב, ודמעות בעיניים, זה באמת מה שהוא יגיד.

"אמרתי לך שבסוף את עוד תפספסי אחד מהם"

חשבתי שהוא יהיה אנושי, יתמוך, לא יתווכח, את כל זה אפשר להשאיר לאחר כך, שיגיד משהו בנוסח "את הנעשה אין להשיב".

"אמרתי לך, וכל מה שאת אמרת שאת לא מחפשת את זה כרגע"

זה שאני לא מחפשת, לא אומר שאני לא רוצה, חשבתי שהוא יבין את זה.

"אמרתי לך, שברגע כזה אני לא אתמוך בך, לתמיכה יש לך את מיתר"

אבל חשבתי שתרצה להקשיב ולשתוק.

וחשבתי שאני תומכת גרוע.

שלכם, מדוכאת,

טיפקס שחור