כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

"החל המבצע בעזה" הם אומרים, והילד תוהה.

אנשים מבוגרים עומדים מול הטלווזיה מתווכחים בשגוי ובנכון, והילד תוהה.

אבא אומר שהוא היה שם, בעזה? בטלווזיה? תוהה הילד.

אומרים לאבא שיחשוב שוב כשחס וחלילה הבן שלו יהיה שם. הבן שלו זה הילד. והילד תוהה.

ואמא צועקת, שזה הרג הרג הרג, אבל אבא אומר שערבים זה רע, אז הילד תוהה, מה זה משנה?

הילד למד לקרוא, והוא קורא הכל, 120 הרוגים, והוא תוהה, אולי הוא מכיר מישהו?

אבא אומר שזה מזל שהוא לא מכיר, ואמא אומרת לו שזו מחשבה נכונה, והילד תוהה.

אמבולנסים נוהגים הלוך ושוב במסך, והילד אוהב אמבלונסים, בגלל האורות, והוא תוהה, למה עכשיו לא?

במסך מצלמים דם, והילד תוהה, אם יש משהו מעבר לדם.

"זה בגלל הקסמים" הם אומרים, והילד תוהה, מה זה קסמים?

"תושבי עוטף עזה מתבקשים להכנס למקום מוגן" כתוב על המסך, והילד תוהה אולי הם גרים בעוטף עזה?

"איפה?" תוהה הילד בקול, ואמא שהם רחוקים, וזה בסדר.

הטלווזיה משדרת את אותן התמונות, והילד תוהה, שאם אין עוד תמונות, אז למה להמשיך לשדר?

הילד מבקש בשקט שיכבו את הטלווזיה, כי הוא ראה יותר מדי דם, הם מסרבים, והילד תוהה, למה לא?

אמא אומרת משהו על גלעד שליט, ואבא אומר שזה לא מה שיעזור, והילד תוהה, מי זה גלעד שליט?

הילד קם והולך לחדר, והוא לא עצוב, והוא לא שמח, כי הוא לא מבין, הוא רק תוהה.

שלכם, שלא מבינה למה,

טיפקס שמאלני