היה פה? אחד הטובים.
אתה מסתכל עליה. היא עומדת. היא בסך הכל עומדת. ואתה רוצה לצעוק לה. אתה רוצה לצעוק לה שהיא מטורפת, ושהיא לא צריכה את זה ושאתה אוהב אותה. אלוהים כמה שאתה אוהב אותה. אבל היא לא תקשיב. והיא עומדת שם, והיא יפה כל כך שזה מעביר בך צמרמורת, אבל זה לא בשבילך. זה אף פעם לא בשבילך.
ויש לה מבט. מבט שרוצה, תואב, חושש, והוא לא מוקדש לך. ואתה רוצה שהיא תראה אותך, אבל אתה יודע שרק החשש יוותר בעניניה אחרי שתראה אותך.
ואתה רוצה לרוץ, אתה רוצה לחבק אותה, לעטוף אותה, אתה רוצה שהיא תבכה בגללך, ולא בגלל אף אחד אחר, ואתה רוצה להגן עליה, אתה רוצה לחבק אותה ולדעת שהיא בסדר. והיא בסדר רק שאתה שם, רק שאתה לידה זה הרגעים שהיא בסדר, כי אתה שם, והיא לעושה שטויות.
היא רק עומדת. עם החצאית הקצרה, והעיניים התמהות, והחיוך שלה. אתה רוצה להזכיר לה שאתה אוהב את החיוך שלה, כי הוא בישן ואמיתי והוא גורם לך לחייך.
ומכונית עוצרת בצד, לידה, מולה, בדיוק במקום שבו אתה רוצה להיות, והחיוך מתעצם, והדלת נפתחת, שערותיה נאספות בידיו, ואתה רוצה להגיד לו שהיא עבדה על התלתלים הרבה זמן, אז שיזהר, ושידאג להסתכל לה הרבה על העיניים כי העיניים שלה מדהימות, ושינסה לא למהול את ריחו בריחה, כי זה הבושם האהוב עליה. וכשהמכונית נוסעת אתה רוצה לרוץ אחריה ולהגיד לו שיזהר, כי היא עדינה ושברירית.
ושאתה אוהב אותה.
גאד, אני טובה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור