כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

לראשונה [24.1.09]

כי בין האור לשחור נמצא מבטך.

והאור לא תראי, ומהשחור לא תראי.

עינייך אפלות ופולחות הן רוגע, אך מבטך כה מואר, אראך מהלילה.

את אינך מסתכלת, דוממת.

שותקת בעינייך, קוסמת בשפתייך.

התראי אותי?

כי בין השחור לאור נמצא מבטך.

ומהשחור תראי, ואת האור לא תראי.

ולאן יופנו כעת מבטייך, אם אינך מסתכלת, דוממת?

משותקת בעינייך, קוסמת בשפתייך.

ראי אותי.

אני חייבת תודה ענקית על המוזה לשיר הזה, שנלקחת מבלוגה של קובית קֶרַח, בפוסט הצילומים המשגע. [אין שום קשר לאדם, אלא רק לתמונה].

[הו, מיתר, אנא אל תרצחי אותי בדם קר על כך שגזלתי ממך תמונה זו ללא רשות.]

שלכם, חזרה לכתוב באופן רשמי,

טיפקס כתבן.