כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

אמא לא יודעת מה לעשות איתי.

אמא החליטה שהיא לוקחת אותי לדבר.

אמא משכנעת אותי שאני דכאונית.

עכשיו גם אני חושבת שאמא צודקת.

אמא לוקחת אותי לשיחה.

אמא מצרפת גם את יעל ורונית לשיחה.

אמא יודעת שאני לא רוצה שיחה.

אמא אומרת שהיא צריכה את השיחה.

לאמא לא איכפת שאני לא רוצה,

כי אמא עושה הכל בשבילי,

ומותר לעשות הכל, כי הרי אמא רק רוצה לעזור,

ואני רק ילדה, ואמא יודעת יותר טוב,

ולאמא לא איכפת שאני בוגרת,

כי אמא יודעת שילדות תמיד מרגישות בוגרות.

למה הכל כל כך הגיוני לי?

צאי לי מהחיים, אישה.