על זה שאני לא מדברת איתו, על זה שאני לא נפתחת אליו מספיק.
אז ניסיתי. שיהיה.
אבל הוא בכלל לא מקשיב.
למה הוא מצפה בכל מקרה?
שאני אבוא אליו אחשוף הכל ואלך?
שאני אספר לו דברים שמעולם לא סיפרתי לאף אחד?
וכן, יש כאלה, וסביר להניח שהם יישארו כאלה מוסתרים פחות או יותר לנצח.
באיזה שלב זה התחיל? הקטע הזה שאני לא מצליחה להגדיר את עצמי. ילדה טובה מדי בשביל האלכוהול, ורעה מדי בשביל הסלידה מסיגריות.
הקטע הזה שאני עצלנית מדי כדי לנסות ליצור קשרים סוציאליים מחוץ לSIMS 3 בפלאפון.
הקטע הזה שאני מתאהבת ומתמוגגת, ומרגישה בעיקר מטומטמת.
ורוצה אותו, כמו סתומה סתומה סתומה.
וכן, אבד החשק לכתוב.