כן, ניסים. ככה קוראים לבלוג שלי.

כוסאמא שלכם! כוסאמא של כווווולכם. ממה אשכרה איכפת לכם, חוץ מעצמכם?! נכון קשה לכם לענות על זה? לכולם קשה. אבל עדיין יש משו. לי יש משו. אבל למה שאני אספר לכם?! כי אתם סקרנים? זדיינו. לא מספרת. אבל בואו נחזור אליכם. כי הבלוג שלי הוא על החיים בכללי. לא עלי. אז קצת נמאס לי מכם ומהאדישות של העולם הזה. כי כולם מרוכזים בעצמם. גם אם תגידו לא. אני ממש לא! אני חושב שלי איכפת מהעולם, אתה טועה.  כי הרי ברור שכווווולם אדישים חוץ ממך. אתה מושלם.  סליחה, אתה הכי מושלם. זדיין. אתה לא. את חרא כמו כל אחד אחר! כולם חראים! גמני. ואני מנסה להתכחש לזה, מנסה להעלים את זה. אבל אני עדיין אשאר את אותו החרא שתמיד הייתי. וכן. גם אתה.

אני חרא של בנאדם.

אתה חרא של בנאדם.

את חראית של בנאדם.

הוא חרא של בנאדם.

היא חרא של בנאדם.

אנחנו חראים של בניאדם.

אתם חראים של הניאדם.

אתן חראיות של בנות אדם.

הם חראים של בניאדם.

הן חראיות של בני אדם.

עכשיו ריספקט! כי הצלחתי לשלב, גם את הפוסט האחרון שלי, גם את החיים וגם את שיעור לשון ב10 שורות!

החיים חרא, ברגע שתשלימו עם זה, יהיה טוב! (ואני עדיין מנסה)