כל כך הרבה דברים קורים עכשיו בחיים שלי. קבוצה של אנשים מתיימרים להיות החברים שלי ולהכיר אותי הכי טוב בעולם, אני אולי מאוהבת, וכל כך אסור לי להיות מאוהבת באותו אדם, אל תשאלו למה, כי זה אישי (ולא! הוא לא מבוגר ממני באיזה 20 שנה), אני מרגישה שכל אחד שאני מתקרבת אליו, מתפלל שיפול עלי איזה מטאור משומקום, כדי שהוא ישתיק אותי, ושומדבר, אבל, שומדבר לא מסתדר לי! Welcime to my life =]
אפחד לא מכיר אותי. אפחד! נמאס לי! מה אתם יודעים עלי בכלל?! שאני פאקינג נגטיבית בקשר לחיים?! מישהו בעולם האומלל הזה יודע מה עובר עלי כל יום? מישהו בכלל יודע מה עובר לי בראש?! הייתי כותבת, אבל אין לי חשק. אין לי חשק שמחר ישאלו אותי אם אני רצינית, או כל מיני דברים כאלה, כי קוראים את הבלוג שלי (רק שתיים, אבל הם עדיים קיימים).
וכן! יש לי סודות, ויש לי חיים, ויש לי דברים שאתם בכלל לא יודעים עליהם! יש לי כל כך הרבה דברים בתוכי, ושאני כל כך מקפידה לשמור בסוד, מתוך פחד שכולם ידעו ומתוך פחד שכולם ירא וישמעו. אנשים... זה מדכא... יש לכם מושג איך זה להתעורר כל בוקר, ולחשוב שהיום יתחיל עוד יום, של "קונפליקטים פנימיים" (וואו, אני מושפעת משיעורי ספרות) זה פשוט מדכא.
לפעמים אני מנסה למצוא רגע של שקט. רגע אחד! אבל כשאני סופסוף מוצאת רגע כזה של שקט, זה יותר מדי מעצבן, כי יש לי יותר מחשבות. לדוגמא בקשר לזה שאני מאוהבת, אני לא יודעת אם אני אוהבת ת'בנאדם, ואולי נתחיל מזה שני לא יודעת אם אני מאוהבת בכלל, ואם נגיד (ורק נגיד) שכן, מותר לי בכלל לאהוב ת'בנאדם, זה לא קצת מוזר מדי עכשיו...
עזבו, לא משנה, במילא לא תבינו עד שאני אפרט, מה שאני לא אעשה. כמובן.
החיים חרא, ברגע שתשלימו עם זה, יהיה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טיפקס שחור